נבי סמואל, בידו, קלנדיה, יום שלישי 22 פברואר 2005, בוקר משקיפות: יהודית, א., נטע ע., איה ל., ליטל י. (מדווחת) 6:45 – 9:30 נבי סמואל7:00 – בעקבות תלונות על הכאת פלסטיני במחסום נבי סמואל נסענו למקום. המחסום מאויש בידי מג”ב. תור של כ – 5 מכוניות בכוון ירושלים, בדיקת תעודות מהירה.משם נסענו דרך גבעון החדשה ובידו וראינו את העבודות על תוואי הגדר, בקטע שכנראה בוטל בינתיים בעקבות בג”צ. בקצה הכפר הכביש חסום, והמעבר נעשה “כמקובל” באמצעות החלפת מוניות. ניגשה אלינו אשה צעירה מרמאללה שסיפרה כי כדי להגיע לעבודתה בבידו היא עוברת דרך קלנדיה ונאלצת להסתייע בשלוש מוניות; דרך שבעבר לקחה דקות ספורות היום לוקחת לה שעה ועולה 20 ₪. הביעה תקווה שמאמצינו יישאו פרי ויגיע שלום.משם נסענו דרך בית איכסא והתחברנו לכביש 45 ולמחסום קלנדיה, אליו הגענו ב – 8:30. המעבר הוא אכן לבעלי תעודות מכל הצבעים לאחר הצגת התעודה ובדיקת תיקים.חזרנו לירושלים דרך כביש 443. במחסום ראינו בחורה ישראלית ומכוניות מעוכבות. עצרנו לברר במה מדובר. הבחורה התגלתה כעובדת מע”מ שערכה יחד עם עמיתיה מבצע לאיתור חייבים (בעיקר ישראלים) בסיוע מג”ב. לא ברור אם העניין חוקי, אך בכל אופן החלטנו שלא מענייננו. בצד המדרכה ראינו מכונית עם לוחית פלסטינית מוסדית (מספר אדום לבן) שעוכבה. חייל מג”ב ערך בה בדיקה מדוקדקת וכשמצא בתא המטען – שומו שמיים – פנס, מהסוג שבו משתמשת המשטרה, החליט שזו סיבה לעכב את המכונית. ניסינו להתקשר לדוברת מג”ב ללא הצלחה. כמו כן התקשרנו לצדקי, שהבטיח לבדוק ולטפל. ניסיונותינו לדבר עם החיילים עצמם נהדפו בכעס, והחייל הבודק, לקח את הפרטים של נטע ויהודית בטענה שאנו מפריעות. יהודית השאירה לבעל הרכב (שהסתבר שהוא רופא מחברון) את מספר הטלפון שלה למקרה הצורך, אבל הוא לא חזר אלינו, כך שאיננו יודעות עוד כמה זמן עוכב בגין אחזקת נשק כה מסוכן,,,