ירושלים
אבו-דיס, יום חמישי 11.5.2006 בוקר משקיפות: נטע ע., תמר א.(מדווחת) 8:40 – 7:00 7:40 – 7:25 הפשפש החדש במקום מספר מג”בניקים. עקרונית הם נותנים לאנשים לעבור מירושלים לאל-עזריה, אך לא תמיד ללא עיכוב. לאישה ולצעיר אומרים: “אין מעבר, תלכו למעבר” לפני שנותנים להם לעבור. תלמיד נשאל על ידי מג”בניקית: “בן כמה אתה?” – “15”, הוא עונה והיא נותנת לו לעבור. אחרים מוזהרים שלא יכלו לחזור באותה דרך. בכיוון ההפוך אכן נותנים לעבור רק לתלמידים, השאר אמורים “להתרגל” לכך שצריך ללכת ל”מעבר הזיתים”. כך נשלח בחזרה איש זקן שטיפס מעל החומה הנמוכה וניגש עם התעודה שלו למג”בניקים. זוג עם שלושה ילדים שהגיע כנראה מהאזור שבו משלימים עתה את החומה מעוכב למספר דקות לבדיקת תעודות, פחד הילדים מהחיילים ניכר על פניהם. לבסוף הם עוברים. 7:50 – 8:25 הפשפש הישן והמנזר בפתח הצר בחומה עומדים שני מג”בניקים שנותנים לעבור לאל-עזריה, אך אומרים למי שמבקש לעבור לצד הירושלמי: “אין מפה יציאה, לך למעבר הזיתים”. גזרה זו חלה גם על עובד המנזר למעלה עם אישור תקף שיצטרך עכשיו, במקום לחצות דרך החומה ישירות למקום עבודתו, לקחת מונית לכיוון ההפוך ל”מעבר הזיתים” ומשם לקחת עוד מונית כדי לעשות אותה דרך בחזרה בצד השני של החומה.קבוצה שנייה של מג”בניקים, כולל כלבנית, עומדת ליד בית הקברות ודורשת כבר שם מאנשים ומכוניות לחזור על עקבותיהם. נוצר פקק תנועה עד שכל המכוניות עשו סיבוב פרסה והשטח ריק. ומה עם אלה שלא רוצים כלל לעבור דרך החומה, אלא להגיע לאחד הבתים או מוסדות שבין בית הקברות לחומה, למשל בית הספר של הנזירות? שתי ילדות קטנות ונכה עוברים. אב מגיע עם ילדה קטנה שלומדת אצל הנזירות. הילדה לא מוכנה לעזוב את יד אביה מפחד החיילים, אך אלה החליטו שהאב לא עובר איתה לבית הספר. הוא מבקש את עזרתנו ואנחנו מציעות לקחת את הילדה, אך גם את זה המג”בניקים אינם מוכנים לסבול. מגיע אב שני עם ילדה ולמעלה במנזר מופיעה המורה. המג”בניקים שואלים אותה האם אלה התלמידות שלה ולאחר שהיא מאשרת הם מוכנים לתת לילדות לעבור, אך לא עם האבות. נזירה באה לקראתן לקחת אותן, אך בינה לבין הילדות עומדים המג”בניקים. ילדה אחת מתגברת על הפחד ורצה לקראת הנזירה, השנייה ממשיכה להחזיק את יד אביה וכמעט בוכה, הוא מדבר אליה כדי לשכנע אותה לעבור לבד את המטרים הספורים, לבסוף גם היא אוזרת אומץ ורצה אל הנזירה שחוזרת למנזר עם שתי הילדות שמחזיקות את ידיה. נטע מתקשרת לא. כדי להתלונן על התנהגות המג”בניקים ואלה, ששומעים את השיחה, לועגים עליה. בכל זאת, כאשר מגיעה כעבור מספר דקות הסעה של תלמידים לבית הספר של הנזירות, היא עוברת ללא עיכוב.בגינת המנזר, במעבר בין מנזר הנזירות למנזר הנזירים, עומד ג’יפ מג”ב. ארבע אנשים עומדים בפתח החומה ומנסים לברר האם יש להם סיכוי לעבור, אך הם רואים את הג’יפ. המג”בניקים בודקים את התיקים של תלמידים ואחר כך נותנים להם לעבור. כאשר נטע מצלמת אותם, הם דורשים את התעודה שלה ורושמים את הפרטים שלה, אך מחזירים את התעודה תוך דקה-שתיים. 8:35 מחסום הזיתים תנועה דלילה. איש אחד מספר שבבוקר היה סגר, לא נתנו לאנשים לעבור.בשל צוות טלוויזיה של הערוץ הראשון שנטע הזמינה לצלם את המתרחש במת”ק עציון לא הספקנו עוד להגיע למת”ק אבו-דיס ולוואדי נאר.
ירושלים
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
ירושלים אינה רק הר הבית והעיר העתיקה, שהם לב ליבו של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. בתום מלחמת ששת הימים, עם סיפוח מוניציפלי של רוב השטח שנכבש, שטחה זינק מ-6.8 קמ"ר ל-70 קמ"ר! ונכללו בה 28 כפרים סמוכים, שהיו קשורים בטבורם לאל- קודס במשך שנים רבות. תושבי הכפרים סיפקו סחורה חקלאית לשווקי העיר, נשענו על מוסדות השלטון והמשפט המרוכזים בה, למדו בה והגיעו אליה לטיפולים רפואיים, לקניות, לתפילות, ולחגים הדתיים.
עשרות שנים מאוחר יותר, התברר שישראל נגסה יותר משהיא יכולה לבלוע. הכפרים גדלו והתרחבו, הפכו לשכונות מרובות תושבים והיטו את המאזן הדמוגרפי של העיר.כ-100,000 פלסטינים עוברים מדי יום במחסומי ירושלים
קראו על המצב בעיר מאז הקמתו של ארגון מחסוםווטש ועד היום בדף המידע שלנו ירושלים | העיר האסורה.משמרות התצפית של מחסוםווטש מסיירות בשלוש גזרות מרכזיות של "עוטף ירושלים": מחסומי צפון ירושלים (כולל קלנדיה), מחסומי מרכז ירושלים (כולל מחנה פליטים שועאפט ומחסום הזיתים) ומחסומי דרום ירושלים (כולל בית לחם ומזרח גוש עציון). בעיר המזרחית עצמה אנו מסיירות בכמה אזורי מתיחות ובהם סילואן ושיח' ג'ראח ובמשך חודש הרמדאן גם בעיר העתיקה ובשעריה.
מאז מלחמת 7.10.24, אין כניסת פועלים פלסטינים לירושלים, העלייה להר הבית מוגבלת גם לתושבי העיר עצמה, והעיר העתיקה ריקה ממסחר ואדם.
מעודכן לינואר 2024

-