סיור למחסומי שכם, יום ב’, 30.10.06 מדריכה ומדווחת: דפנה ב. בית איבא וסביבתההמחסום שקט למרות שכבר מרחוק נצפים תורים ארוכים בכל הכיוונים – של הולכי רגל ומשאיות, ובכל זאת -לא נשמעת המהומה הרגילה. כולם עומדים בשקט וממתינים. כ-50 איש ממערב למזרח, ועוד כ-200 משכם החוצה. עצירת חיים !!! מזה כשעה. חייל בודד עומד בבודקה ומסרב לומר לי מי המפקד (כשהוא יגיע תדעי) ומה הסיבה.אני מטלפנת למוקד ה”הומניטארי” ובוריס מופתע – לא ידוע לו על שום התראה או בעיה בבית איבא. טלפון גם לנעמי ללו. אינני יודעת אם משהו מזה עזר, אך כעבור זמן קצר מגיע המפקד ונותן לכל אלה ממערב ולכ-100 איש ממזרח לעבור ללא בדיקה. היתר נבדקים כרגיל. נעמי אומרת שזו החלטת המ”פ. לא ברור למה ומה שינה את דעתו. בעל המחצבה שביתו (זה שמעל למחסום) הופקע ממנו לשימוש הצבא לפני שנים רבות, מודיע בשמחה שהבית הוחזר לו.המשכנו דרך ענבתא, לא נכנסנו אבל ראינו מהומה רבה בכניסה, המון מכוניות עומדות וממתינות, ג’בארה (נציגה של הצלב האדום נבדקה ועוכבה שם על ידי החיילים) ומחסום א-ראס – שהיה ריק מפלסטינים, מלבד מונית אחת שעברה מיידית. לא התעכבנו.בכפר ס’ור עצרנו בבית הבד שצמוד לפלפל ובבעלות אותו אדם. הוא הראה לנו שיש לו אישור להגיע מחר לירושלים “מסיבות משפטיות” – מחר יש בג”ץ בעניין מטעי הזיתים שלו אשר נותרו בצד הישראלי של הגדר . אישאללה – הלוואי ויצליח.כביש טול כארם קלקיליה – תחת כל עץ רענן, משפחות-משפחות על העצים ומתחתם עוסקים במסיק, ילדים וזקנים רוכבים על חמורים עמוסים לעייפה בשקים מלאי זיתים. וריח חמצמץ של זיתים נכבשים נישא באוויר. כל כך מרגש לראות את הנחת והשלווה האופפים את המסיק עתיק היומין, אך השלווה מופרת בכל פעם מחדש על ידי סיממני הכיבוש – הגדר המבצבצת אחרי כל עיקול, חיילים, מחסומים.בעזון עצרנו לקפה ופגשנו משפחה מרהט. הוא מרהט, היא מטול כארם. כמעט 9 שנים נשואים , יש להם 4 ילדים, ועדיין אין לה תעודה כחולה. תהיה לה, יום אחד? הם חוזרים מביקור חג אצל הורי האישה בטול כארם וכבר שעות בדרכים.דרך יפהפיה, אך מפותלת מאוד מוליכה מעזון, דרך כפר ת’ולת, סינריא , ובידיא, לשער הגדר שליד הבית הכלוא של מסחה (אך הפעם מן העבר הפלסטיני). הפתעה !!! השער פתוח והפלסטינים מעבירים עשרות שקים של זיתים מחלקותיהם אשר מהעבר המערבי של גדר ההפרדה, זה שישראל גזלה וחמסה מהפלסטינים, אך פה ושם מאפשרת ברוב נאורותה לצמיתים לעבד אותה במשך ימים ספורים בשנה. כ-20 בינלאומייים (משוייץ, אוסטריה, וגרמניה) שנענו לקריאת ה- IWPS ובאו לפלסטין לעזור במסיק מסייעים בידם.השער נפתח ב-7.30 בבוקר וב-15.30 אחה”צ לחצי שעה בכל פעם, למשך 10 ימים, לדברי הבינלאומיים. ולמי שתוהה איך מובילים את שקי הזיתים הכבדים מהמטעים לגדר והרי רכב אסור לו שיעבור בשער הגדר – טנדר של רכז הביטחון של אלקנה מסיע אותם עד הגדר. שאלתי את הפלסטינים – האיש לא מקבל תמורה, אלא רוצה לעזור להם !!! הוא ביקש מאחת המתנדבות שלא תצלם אותו, כי הוא יסתבך בשל כך ! הפלסטינים סיפרו שחלק מהעצים היו כבר ללא פרי כשהגיעו אליהם, ז”א מישהו ביקר שם לפניהם וגנב את הפרי…המשכנו בכביש שמתחת לכביש 5 היפה והרחב, דרך עזון-עתמה וראפאת, בכביש ששערוריה לקרוא לו כביש – אוסף של בורות ומהמורות, המשמש כדרך הראשית מטול כארם לקלקילה, דרך דיר באלוט. במחסום דיר בלוט המתינו כ-10 פלסטינים לבדיקה, על שקי הזיתים שעל ראשם.עלינו על כביש האפרטהייד מדיר בלוט דרך עלי זהב ופדואל וליד הדרך לבורוקין וכופר דיק החסומות, והגענו לכביש האפרטהייד מס. 5 ופנינו לעבר המחסום שיוציא אותנו מארץ יפהפיה ומקוללת זו.