מחסום התנחלות ברכה (חווארה), 22.10.06 ,אחה”צמשקיפות: יהודית ב., נועה פ., גלית ג., טל ה. ונעמי ל. (רשמו)15:30 מחסום בית איבאמשקיפה: גלית ג., יהודית ב., טל ה. (רשמה)[בעוד חברותינו מסיימות את הפגישה עם המג”ד] קפצנו למחסום שבי שומרון (בית איבא) והאזנו לזוג חיילים הבודקים רכבים בכניסה לשכם ומזמן לא פגשו אזנינו את הזר המעודן המשולב ביריקות בלתי פוסקות, תנועות אצבע קטנטנות ומזלזלות כאחת של תלך-תבוא ופניני התקשורת “יאללה יאללה, אוסקוט אוסקוט, יא מניאק” וחוזר חלילה ולא גומר…כיוון שכך וכיוון ששמענו מחברתנו שמפקד המחסום הוא משכמו ומעלה ופותר בעיות החלטנו לשתפו במה שראינו ושמענו. ניגשתי אליו בדיסקרטיות, פניתי אליו בחביבות ובנימוס, ביקשתי לדבר עמו הרחק מחייליו, הוא האזין ברצון ובעניין למה שהיה בפי, הגיב על כך מחייך “שמעתי, תודה” ונפרדנו.בצטטי באזניו את מה ששמעתי מחייליו הדגשתי את תפישתי – חרף הבעיות החמורות פי כמה הניצבות בפני עמישראל כיום דברים אלה בונים ומחזקים את העוינות שלא לצורך.בדרך לחווארה כל מחסומי הדרכים “עבדו” – בצומת ג’ית 16 מכוניות מכוון דרום, בצומת תפוח מעט מאוד מכוניות פלסטיניות, על כביש יצהר בסמוך לצומת תור של מכוניות פלסטיניות ממתינות בפעם המי יודע כמה להגיש תעודות בפעם המי יודע כמה בתקווה שיעברו את זה בדרך למחסום הבא.16:15 – מחסום ברכה (חווארה)לא היו פלסטינים ! היום האחרון של צום הרמדאן, ערב חג איד אלפיטר וטפטוף דליל של הולכי רגל, אוירה רגועה ומחויכת, 2 חיילים מהלכים במתחם המחסום עם שקיות ניילון גדולות ואוספים את האשפה הזרוקה מכל עבר. נדהמנו. הצעירים עוברים במהירות שיא, חייל מאבטח מחזיק כל הזמן רובה מכוון לחזה של גברים צעירים הנבדקים והוא מתבדח בחביבות עם החבר’ה שעליהם הוא מכוון את רובהו.עציר אזוק המוחזק בצינוק ופניו מכוסות בכובע הקפושון שהוא לובש (“תמשוך טוב שהוא לא יראה כלום” מייעץ לובש מדים מהשב”כ) מובל להאמר צבאי שנעלם במהירות מהמקום. אנשים ממהרים לביתם ואנו מרגישות “מובטלות” לנוכח השקט והשלווה שירדו על המחסום. תכננו לחרוג ממנהגנו ולעזוב היום מוקדם מהרגיל.ואז הגיעו הטלפונים שקלקלו את השלווה:- טלפון מנהג מונית מהכפר תל המדווח על גי’פ עם 3 חיילים המטרטרים מהשעה 6 בבוקר את התושבים ועכשיו משנגמר הרמדאן והם ממהרים לביתם יש תור של 70 מכוניות והם עומדים כבר שעתיים ומתייבשים. “זה לא מחסום – זה חסם” מתקנים אותנו במוקד של הצבא ומבקשים מיקום מדויק של האתר. הזכרנו למוקד שבפעם האחרונה ששמענו מהמחסום הזה נורו שני אנשים ואושפזו בבית חולים וביקשנו לבטל במהירות האפשרית את מניעתם של אנשים להגיע לביתם. לאחר חצי שעה הודיע בשמחה נהג המונית שה”חסם” התקפל והסתלק .-טלפון מב. נהג מיכלית המים של מדמה שיש לו אישור הומניטרי מהצבא לעבור בכל המחסומים ללא תור אבל על הגשר של מדמה עומד ג’יפ צבאי ולא נותן לו לעבור ולפרוק את נגלת המים האחרונה לפני כניסת החג. מנסיונו הוא מסר את מספר הג’יפ וגם אמר “הנה אני אומר את המספר בקול רם כדי שהחיילים ישמעו, אולי הם יעזבו…” 10 דקות מאוחר יותר התקשר מבוהל כי החיילים איימו עליו שעכשיו לא יתנו לו לעבור בכלל. התקשרנו למוקד של הצבא ושם אמרו “שוב פעם מיכלית המים, אוף עם החיילים האלה”. (ב. ומיכלית המים הם עכשיו המשחק החם של החיילים במחסומי הדרכים. תעמוד בצד, אתה לא עובר, תעמוד בתור כמו כולם, אתה עושה לי בלגן, אתה חוסם את הצומת, האישור הזה לא מעניין אותי… אחת לכמה ימים הוא מתקשר אלי ואני מתקשרת אל המוקד והמוקד מתקשר אל המת”ק והמת”ק אל החטיבה והחיילים מקבלים פקודה להעביר וב. עובר ומתקשר להגיד “תודה, תהיי בריאה”… וחוזר חלילה עד הפעם הבאה). מאחר שהיה בידינו מספר הג’יפ גם האפיסודה הזו הסתיימה לטובה לאחר כרבע שעה וב. נותר ,כתמיד, אסיר תודה על כך שיוכל לספק לאנשים מים ותוך כדי זה גם לפרנס את חמשת ילדיו.- טלפון ממחסום אלון מורה (בית פוריק) שיש שם תור של כ-40 מכוניות והחיילים עובדים בקצב של צב, הם התקשרו אל מיקי ואנו התקשרנו שוב למוקד של הצבא והבטחנו שאם יחוסל התור במהירות ותוך התחשבות בנסיבות הצום והחג לא נתקשר אליהם היום יותר. לאחר כחצי שעה קיבלנו הודעה שכולם עברו.- טלפון מחנה שדווחה שבכפר חווארה כולו היה עוצר של 4 שעות כי נזרקה אבן על מכונית של מנחלים והיא שואלת מה המצב עכשיו משירד החושך ונכנס החג. כשהגענו חנות הבקלוואה היתה פתוחה ושוקקת חיים וגם החנויות הסמוכות על אף שרוב האנשים היו כבר ספונים בבתיהם.נרגענו. התחושה שהנה נשארנו חסרות עבודה התמוגגה יחד עם הזחיחות שלנו. אין חדש תחת ירח הרמדאן. איזו מועקה!בית פוריק – גלית ג., טל ה.17:00-17:30תנועה דלילה מאוד של הולכי רגל, לעומתה מכוניות רבות הנבדקות בקצב צב.חיילים אדישים אלינו, אדישים ומזלזלים ברמה הרגילה ביחסם לפלסטינים.ראויה לציון/דיראון חיילת מ”צ על האופן שבו היא מצווה על נער לפרק אתתיקו המכיל בגדים נקיים ולשטח את כולם – עד אחרון התחתונים – על מדרכת הבטון המטונף.הוא מוחא בשקט “אבל נורא מלוכלך” והיא משתיקה אותו בצווחה.