עזון בסגר כבר כמה ימים, שוב עונש קולקטיבי

התחלנו כרגיל במובלעת אלקנה. עצרנו ליד מחסום האני לסיפור על המשפחה והבית שהופרדו מהכפר שלהם, מסחה, על ידי חומה. הסברתי על ההתנחלויות וגדר ההפרדה המנתקת אותם מאדמותיהם החקלאיות וגם מהכפרים השכנים אליהם. הם יכולים להגיע רק בנסיעה דרך כפר אחר מרוחק מהם. בכל ביקור המראה שונה: השער המערבי סגור ונעול.

את הר פסולת הבניין מולו מתחילים לפנות כנראה, אבל מכרם הזיתים שהיה כאן בעבר לא נשאר זכר. תוך כדי ההסברים הגיע רכב צבאי בכביש המערכת ועצר ליד השער. חייל יצא אלינו לשאול מה מעשינו. שאלתי לגבי פתיחת השערים החקלאיים במסיק, הוא לא ידע עליהם. רק הכריז שפלסטינים לא יעברו בשערים כי זה מסכן אותנו.

גם ליד מחסום אורנית פגשנו חיילים, ללא כל קשר לפתיחתו. צה”ל אכן תגבר כוחותיו בגדה. הם אמרו ששעות הפתיחה השתנו. עכשיו: 8:00, 14:00, 18:00.

חזרנו לכביש 444 צפונה. נפתח קטע הכביש החדש המחבר את חלקיו משני עברי קלקיליה ואפשר להמשיך ישר לטייבה וכוכב יאיר. פנינו מזרחה בכביש 55, בכיכר הראשונה פנינו לתצפית על מחסום קלקיליה הדרומי. לא הייתה תנועה של כלי רכב.

הודענו לז’ שאנו רוצות לבקר אותו. ז’ אמר שאי אפשר כי כביש הכניסה סגור כבר שבוע ושגם לא כדאי לנסות לבוא דרך עזבת טביב. המשכנו בכביש 55 מזרחה עד עזון. כביש הגישה סלול מחדש ויש מעקות משני צדיו אך זרועות ברזל חוסמים את הכניסה לעיר. החיילים הסבירו שילדים יידו אבנים על אוטובוס ולכן אי אפשר להיכנס. אינם יודעים כמה זמן זה יימשך. שאלתי (כמו שחברינו הפלסטינים נוהגים לשאול) למה אינם תופסים אותם בשעת מעשה (במקום להיכנס כמה ימים מאוחר יותר בלילות לבתים) ולמה ענישה קולקטיבית, והם ענו שיש להם פקודות.

חזרנו לתצפית על הכפרים “שהוחזרו” לגדה אחרי הזזת הגדר בעקבות בג”ץ מהכביש המוביל לאלפי מנשה. גם שם פגשנו חיילים ברכב ששאלו על מעשינו והמליצו על תצפית מנקודה אחרת. עשינו סיור קצר בכפר ערב א-רמאדין המנותק משטח הגדה. תושביו חייבים לעבור דרך מחסומים כדי להגיע לגדה. בהמשך הדרך כביש 55 עמוס מאד בשני הכיוונים. עברנו מה שנראה כתאונה של מכונית פרטית ושני אופנועים. פניית פרסה בכיכר החדשה שבבניה ונסיעה מזרחה בשביל הצמוד למשתלות הביא אותנו ב-13:30 למחסום חבלה. כלום לא השתנה. מכוניות משאיות וטרקטורים מחכים כבר 10 ד’ לפתיחת השערים. השער לא תוקן וחיילים שומרים על הפתח 24/7. כעבור 5 ד’ יוצאים חיילים מרכב אזרחי  והתחיל המעבר. הולכי הרגל שעברו הביטו מעלה וצילמו משהו מעל ראשנו – מסוק שחג מעלינו.

נכנסנו לע’ שכיבד אותנו בקפה ומים קרים, ובמשך קרוב לשעה, בין ספק הקקטוסים ללקוח הבא, סיפר לנו ובעיקר לאלין כששמע שהיא חדשה, על ההתמודדויות שלו עם השרירותיות של הצבא וההשפלות של החיילים והקצינות. ע’ שיבח אותנו ואת הפעילות שלנו. הוא שמע שהתאונה  שראינו קשורה לניסיון גניבת רכב.