בואדי נאר לא היינו זמן מה, הכל נראה כפי שדווח על ידי המשמרות של השבוע שעבר. 

 נפתחו מסלולים למכוניות לכיוון ירושלים ולכיוון דרומה לבית לחם. המעבר ברכב בלבד, המכוניות מגיעות באיטיות לבודקת. הבדיקה נעשית באיטיות לאחר מעבר על פסי האטה ודוקרנים , מדי פעם מופנית מכונית פרטית או מונית למסלול הצדדי יותר לבדיקה , אחרות עוברת ללא בדיקה. ברגע מסוים חכו המכוניות משני הכיוונים כ10-15 דקות לאחר שהופסק המעבר.

על הכל חולש מגדל ומבנה מוקף חומה.  את המתואר ראינו רק מן הכיוון ירושלים דרומה ואילו בכיוון השני לא הצלחנו לראות כמעט כלום. תחילה עמדנו במרחק כמה עשרות מטרים מן הבודקות של החיילים, וזה לטעמם היה קרוב מדי.  ניגשו שני לובשי מדים, צעיר ומבוגר יותר,לא היו תגים , לא הזדהו ,לא תירצו וביקשו שנתרחק מעבר לזרוע החוסמת יציאה כניסה לסווחרה השרקייה, במרחק עוד כמה עשרות מטרים. לעמוד רק מאחורי הזרוע.  המבוגר היה היסטרי וכעוס ביותר ונראה שבאותו רגע מיותר להתווכח.  גם כך מאותו מקום הקרוב ביותר לבודקות לא ניתן לראות , לא לשמוע ולא ליצור מגע עם איש מן האנשים העוברים שם, וזו אחת המטרות בבנית מחסומים כאלה.

קרוב לתשעים בתים בשכונת אל בוסתן קיבלו  צווי הריסה .בתיהם של כ-1500 איש. הבתים נבנו לפני עשרות שנים חלקם מתחילת המאה ה-20. התושבים לא מקבלים היתרי בניה כמתבקש מתכניות החנק התכנוני במזרח ירושלים. הבתים בנויים במורדות וואדי מתחת לבית גדול בו גרים מתנחלי עמותת אלעד אשר בנו בית בן כמה קומות ולכל אורכו דגל ישראל,
ומספר דגלים נוספים מתנופפים מעל מספר בתים פה ושם. המטרה הרחבת "גן המלך" פארק סביב לחפירות עיר דוד ויצירת רצף יהודי .או כפי שהתבטאו, בלי ערבים ועם אדמות. עמותת אלעד עצמה מנהלת ומפקחת על החפירות, החפירות מאחורי קירות והם מחליטים מי רשאי להיכנס לבקר. מארחנו אמר שלא נתנו אפילו ליוסי שריד להיכנס.

המתנחילים מסתובבים ברחובות מאובטחים ומצוידים בנשק, בשבת תחבולות אחרות לנשיאת נשק והפחדה.

ראינו רק מבקרים אחדים שבאו להזדהות. אמרנו שאין לנו כלים לעזור, אלא רק לשמוע ולאפשר למי שרוצה לספר ולדבר, להראות שיש עוד מי שמזדהה וחולם על דו קיום, בניגוד למה שעושה השלטון והציבור אחריו.