יום שישי הראשון של רמדאן

9:00-11:30 

מעבר הזיתים 

תמונה כללית – הרבה פחות אנשים ביחס לשנה שעברה. המעבר התנהל בצורה מסודרת.

על-פי הספירה של אנשי אונר"א עד השעה 11:30 יצאו ממגרש החנייה 28 אוטובוסים, בכל אחד 20 נוסעים.

כמו בשנה שעברה, היו 3 נקודות סינון לפני הכניסה למתחם המחסום: אחת בחלק העליון, ממש לפני הכניסה לקרוסלות ובנוסף לה בדיקה ראשונית מתחת לפילבוקס. שתי נקודות סינון היו בחלק התחתון, סמוך למגרש החנייה. כעשרה אנשי כוחות בטחון היו בחלק העליון ומספר דומה בחלק התחתון, שוטרים כחולים, מתוגברים בצוערי קורס קצינים, מג"ב ושני מאבטחים לא מזוהים. יש לציין את התנהגותם הגרועה במיוחד, לא הולמת וגסת הרוח של השניים האחרונים.

ילדים מעל גיל 12 לא הורשו לעבור, גם כשהם מלווים בהוריהם. חלקם חזרו לבתיהם לבדם ובחלק מהמקרים ההורה ויתר על גם הוא על זכות המעבר. היו הרבה ראשים מורכנים ומבטים כעוסים.

כל השאר עברו על-פי ההוראות: נשים מעל גיל 45 וגברים מעל גיל 50 – ע"י הצגת תעודת זהות. השנה היתה הקפדה ניכרת על הגיל וגם אלה שיגיעו לגיל המתאים במהלך החודש הקרוב אולצו לשוב. צעירים יותר הורשו לעבור עם תסריך. השנה היה תוקף לא רק לתסריכים המיוחדים שהונפקו לרגל הרמדאן, אלא גם לצרכי עבודה או בריאות.

בחורה צעירה שנמנעה זכותה להתפלל בהר הבית עמדה דומעת זמן ארוך והביטה בגבו המתרחק של קרוב משפחתה. אולי רק אבק חדר לעיניה.

נכה בכסא גלגלים מלווה בבנו, אך לבן לא היה תסריך. השוטרים מנעו את מעברם בתואנה שלכסא הגלגלים יש מנוע חשמלי ואין צורך במלווה. ואיך יעלה לאוטובוס? אנשים יתנדבו ברצון לעזור – ענה השוטר. בסופו של דבר א. – מפקד המעבר – נתן אישור להעבירם תוך כדי שהוא דורש להפעיל שיקול דעת.

בחלק התחתון יצרו מעברים נפרדים לנשים ולגברים, רעיון מבורך. אלא שהשלטים המורים על כך היו תלויים מאחורי נקודת הבידוק, והכיתוב בערבית היה באותיות קטנות לעומת גודל האותיות באנגלית. מרבית האנשים לא הבחינו בשלטים, מה שגרם לשוטרי המג"ב שם להעיר הערות חסרות סבלנות, ולפעמים מעליבות. להערתנו שמיקום השלט לא מאפשר להבחין בו – לא היה מענה ענייני.