14:50 מחסום ברטעה – ריחן, צד מרחב התפר

אחד הנהגים אומר לנו מייד עם הגיענו ''עכשיו המחסום הרבה יותר טוב''.

אנחנו יורדות בשרוול אל הטרמינל יחד עם התופרות. הן נאות ונעימות בסוף יום העבודה במתפרה כמו בבוקר. מולנו עולות בשרוול סטודנטיות שחוזרות לסופשבוע הבייתה, לברטעה ולכפרי ואדי ערה. גם פועלים – גברים אחדים כבר שבים לגדה. אחד מספר לנו שנאלץ להשכים קום ב 02:00 לפנות בוקר כדי להגיע ב 04:00 למחסום אירתח. זוג צעיר עם פעוט ותינוקת עוברים למרחב התפר. האם מפשילה בגאווה את שולי השמיכה הוורודה, שנראה את פני הילדה. אנחנו מתחילות לעלות לחנייה ומולנו יורדות שתי ילדות לבדן. הילדות פונות לאחור ומדברות עם מישהו בקול רם. מסתבר שזה אביהן. הוא ערבי אזרח ישראל, תושב ברטעה המערבית, הישראלית, ובעל עסק של מילוי כריות. האיש בדואי, תושב הדרום לשעבר ושירת שלוש שנים בצה''ל. הוא נשוי כעשר שנים לפלסטינית מעראבה שליד ג'נין והזוג לא הצליח להשיג ''איחוד משפחות''. האישה חייה בעארבה עם בנה מנישואים קודמים והאיש חי בברטעה עם בנותיו, בנות תשע ושבע. אחותו מסייעת לו בגידולן. כל יום חמישי הוא מביא את הבנות למחסום והדוד, אחי האם, לוקח אותן לאמא. בשבת הילדות חוזרות לאבא. האב אומר שיכולים להאשים אותו בחוסר אחריות, כי הוא שולח את הילדות לבדן, אך הוא אינו יכול לעבור איתן במחסום ברטעה, אלא בטול כרם או בג'למה המרוחקים. לחזור לישראל גם הילדות אינן מורשות במחסום זה. הדוד מביא אותן לטולכרם ומשם האב לוקח אותן לברטעה. הילדות לומדות בבית ספר ערבי-ישראלי בברטעה המערבית. שגרת חיים.

רצינו להגיע למחסום עאנין בשעת הפתיחה, 15:30, בגלל השיחה עם האב התעכבנו וויתרנו על מחסום טורה – שקד.

15:35 מחסום עאנין

המחסום לא נפתח בזמן. כ-30 גברים ונשים ממתינים (בתמונה). החיילים מגיעים ב 15:40 ומתארגנים לפתיחה. ב15:50 פותחים. נשים אחדות עוברות ראשונות. אחרי כל קבוצת עוברים חייל טורח לסגור (לא לנעול) את השער. אנשים שואלים אם מחר, שישי, יפתחו. לפי תשובת המת''ק מהבוקר – לא יפתחו. אחד העוברים הקבועים במחסום זה מספר שאשתו השנייה, החדשה, טלפנה שהאישור שלה הגיע, אך משום מה קיבלה אישור למחסום ברטעה ולא למחסום עאנין. גם בחורה צעירה, דוברת אנגלית, מספרת לנו שקיבלה בטעות אישור למחסום ברטעה. בבוקר נתנו לה לעבור והבטיחו שגם תוכל לחזור דרך מחסום עאנין, אך רק היום. נשים נוספות מגיעות ועוברות.

16:05 הפסיקו את המעבר. חיילים רצים אחרי נער. כעבור חמש דקות אומרים שיש ארוע (איננו יודעות איזה ואם קשור לנער) ונועלים את השער האמצעי. יוצאים בג'יפ לכיוון מרחב התפר ונועלים אחריהם את השער. אנחנו מנסות, ללא הצלחה, לברר מה קורה. חייל אומר שנשאל את הקצין. הקצין, סגן, אומר ''יש פה חיים של אנשים.'' ומבטיח שיחזרו. בינתיים מגיעים גברים ונשים נוספים. שוב ממתינים כ-30 איש לפני השער הנעול.

16:30 אנחנו מטלפנות למת''ק. לא יודעים שם כלום. מבררים. אומרים שיש ארוע והחיילים יחזרו בעוד כמה דקות.

17:05 עדיין סגור. במת''ק אומרים שבררו בחטיבה והחיילים כבר בדרך למחסום.

17:10 החיילים מגיעים. כולם מצטופפים ליד השער. כבר כמעט חושך ורוח קרה נושבת. שני חיילים ממונים על פתיחת וסגירת השער, אחד פותח ושני מאבטח. שתי שוטרות צבאיות בודקות תעודות ואישורים לאור פנס. איטי ולא נוח.

17:40 כולם עברו. מעטים יסעו על הטרקטורים לעאנין ואחרים ילכו בחושך. לנו יש מזל, אנחנו נוסעות במכונית הבייתה.