דרום הר  חברון 

אומר הבן של א’: כמעט הרגו אותי אתמול.

נסענו בידיעה שגם הבוקר היה ארוע חמור ליד חברון. החלטנו לא להיכנס לעיר. מ’ מעדיף לא לפגוש את כוחות הביטחון ביום כזה.

הכל נראה שקט ושגרתי.

אפילו הכניסה לדורא ולאל פאוואר ללא חיילים ופתוחה.

בכניסה לאל פאוואר פגשנו אדם שנתן לנו כסף להעביר לרונית דהאן-רמתי לטיפול משפטי בביטול המניעה שלו.

הדיווחים אמרו על כתר חלקי על בני נעים, כי ההרוג ממשפחת רוצח הלל אריאל יצא משם. אכן רכבים צבאיים וחיילים חוסמים את הכניסה לבני נעים.

נסענו לחלחול בשליחות סילביה. פגשנו אדם שנתן לנו ניירת לשחרור חפצי בנו  מבית הסוהר. כידוע הם משוחררים בלי  תעודות, טלפון ,כסף וכו’. 

אז בבית ענון בכניסה לחברון חסום.

גם מעבר לכביש בכניסה לשויוח’ חסום.
בדרך חלפנו על הכניסה לקרית ארבע-חברון והבנו שטוב שלא ניסינו להיכנס.

חיילים מאבטחים את הטרמפיאדה עם נשק שלוף. כל הכיכר לפני מחסום הכניסה לעיר מלאה בחיילם ואנשי כיתת הכוננות של קרית ארבע עם נשק שלוף מסתכלים עלינו במבטים מזרי אימה. כשחשבתי אולי לצלם  ונכנסנו אל תחנת הדלק על מנת לצאת מיד, הבנתי שעדיף לא לצלם. המתיחות היתה גדולה מאד כנראה שהארוע המדובר היה שם.

ואז סיפר לי מ’, נהגנו, שאתמול דיבר עם בנו של א’, הגר צמוד לציר המתפללים. 

הבחור, נגר צעיר, הלך עם ארגז הכלים שלו לנגריה הנמצאת לא רחוק מבית המריבה.

מכיוון שמתגוררות בבית, [שנראה כמבצר של צה”ל] כמה משפחות של מתנחלים, יש שם מחסום ולא ניתנת תנועה חופשית של אנשי האזור. כשהתקרב עצר אותו חייל ודרש ממנו להתפשט כמעט לגמרי ובדק את ארגז הכלים שלו. בין יתר הדבקים היתה שם סכין יפנית.

“סכין? אתה מעוכב,” אומר החייל ומתקשר למפקדו. המפקד מגיע בריצה וצועק לחייל: “למה לא ירית בו?למה לא הרגת  אותו מיד? הם מחליטים להמשיך ולעכבו, הבחור מנסה להסביר להם לאן הלך מנסה לשכנע שרק הלך לעבוד ומציע להם לבוא לראות את הנגריה.

“מעוכבבבב“

א’ הוזעק לבנו ומתעלף מיד בהגיעו,  מתאושש ומנסה להסביר לחיילים ולשכנעם בתום הכוונות של בנו, מבוהל עד מוות בהבינו שעוד רגע היו יורים בו, הוא מתעלף שוב. ארבע שעות נשארו שם על יד המחסום של בית המריבה. בסוף הבינו חיילינו שכנראה עשו מהזבוב  פיל ושחררו אותם.

“כמעט הרגו אותי אתה מבין”? הוא אומר למוחמד.

מי יודע כמה פעמים, מאחורי ההודעות ברדיו על “ניטרול” מחבל כי נמצא בכליו סכין, עומד סיפור כזה.

אולי אחרי תקדים אלאור עזריה מעדיפים צבאנו המוסרי בעולם לא להתמודד עם בעיות מוסר בכלל.

בדרך חזרה עדיין  עמדו אותם חיילים ורכבם וחסמו את הכניסה לבני נעים.
 

חזרנו דרך כביש 317 כי היינו אמורים לאסוף עוד ניירת לשחרור חפצים, במכולת בצומת זיף. המכולת הייתה סגורה.

נקווה שעד מפגש האורג נצליח להביא את הניירת לחברותינו במרכז, כי הנער ששוחרר מכלא אופק זקוק מאד לתעודת הזהות שלו.