חברון ודרום הר חברון יום ב 28/11 בוקרצופים : נעה ב’, שי ד’ (אורחים), מירה ב’ (מדווחת)6:40- 11:30 כביש 60:סנסנה: אין מעוכבים. 7 פועלים עם רישיונות עומדים בתור.סמוע: כניסה חסומה.עתניאל: שוב לא להאמין – מתנחל מחכה לטרמפ על הכביש.דהריה: שער הברזל פתוח. אבל הכביש חסום בבלוקים.כרמה: הרבה ילדים הולכים לאורך כביש האפרטהייד.דורה-אל-פאוור: פתוח למכוניות. אין מחסום על הכביש. פילבוקס מאויש. בדרך חזרה היה מחסום פתע מייד אחרי הצומת.כניסה ישנה לחברון: האמר חונה.צומת הכבשים: פתוח להולכי רגל. ,b>בני-נעים: סגור בערימות ואבנים. חברון-שעיר בית-ספר לבנות: פתוח להולכי רגל. בצד של בית הספר לבנות הגביהו את הערמות. אי אפשר כבר לעבור מבלי לטפס עליהן.מחסום הומניטרי – כביש 35: סגור.בגלל אורך השהות בחברון עצמה לא המשכנו לשאר המחסומים.חברון – 7:40 – 10:20:כניסה דרך קריית ארבע ללא בעיות. מחסום בית המרקחת (בקצה רחוב השו-הדא) 7:40 – 8:40: במחסום, “בוקה ומבולקה”. כ- 40-50 ילדים, בעיקר בנים, לוחצים על המחסום מבחוץ, מכיוון השכונה החברונית אבו-סנינא. מולם עומדים מהצד הישראלי של המחסום (H2) 5 חיילים מגדוד לביא, ברובים שלופים. כ- 5-6 צלמי רשתות שידור, מתרוצצים משני צידי המחסום, וכן מתנדבים בין לאומיים מ-TIPH, ומ-CPT (את האחרונים פגשתי בעבר בטאווני). צעקות כנראה של סיסמאות בערבית מצד הילדים, קצת נפצים, אבנים קטנות נזרקות, ילדים בועטים בבודקה של המחסום. הרבה ילדים מטפסים ועוברים דרך הגגות שמסביב למחסום. מידי פעם החיילים יוצאים ורודפים אחרי הילדים לתוך האזור הפלשתיני, וצלמי העיתונות בעקבותיהם. החיילים שומרים על איפוק מעורר הערצה לנוכח כל הפרובוקציות. מתברר שכפי שקרה לאורך כל השבוע האחרון, נקודת המחלוקת היא מכשיר השיקוף הנמצא בתוך הבודקה של המחסום. הילדים מסרבים לעבור במכונת השיקוף (הטענה היא שחשיפה קבועה של פעמיים ביום עלולה להזיק להם). בתי הספר של הילדים נמצאים בתוך אזור 2H שבשליטת ישראל, אולם הם גרים באזור 1H שבשליטת הרשות. הבנים לומדים בבי”ס Al-Ibrahimia, והבנות בבי”ס Al-Faxha’a. מורה מבית-הספר לבנות שבאה אח”כ בקשה שניצור עם קשר עם ביה”ס. להבהרה, רק במחסום זה ובמחסום תל-רומיידה יש בודקה עם מכשיר שיקוף. כולם – הצבא והילדים – יודעים שמכוון אבו-סנינא אפשר להיכנס ל-2H במחסומים האחרים. כאשר המצב מתחמם בא ג’יפ צבאי ובו קצין. אולם הוא לא עושה דבר. אני מתקשרת למשטרת חברון – אולם הם משיבים שהדבר אינו בסמכותם. אני מתקשרת לחטיבת יהודה – חברון ומדברת עם מג”ד ג’. מבקשת שיתנו לילדים לעבור אחד אחד מחוץ לבודקה וכך יפרקו את המהומה שעלולה להתלקח בכל רגע. התשובה של ג’: הילדים יודעים שהם יכולים לעבור במחסומים אחרים ללא שיקוף. מישהו מלבה ומדרבן אותם להגיע דווקא למחסום זה, ואנחנו לא נוותר”. למרבה המזל, ב- 8:30 הצלמים עוזבים, מגיעה מורה מבית-הספר לבנות ומעבירה אותן אחת אחת דרך הבודקה אבל כנראה ללא השיקוף (לא ברור לי), ואז גם הבנים עוברים.מה נאמר ומה נדבר: יש לנו צבא אנושי, אולי צודק, אבל בעיקר טיפש. עכשיו יש בכל העיתונות הזרה תמונות תקריב של חיילים רודפים אחרי ילדים ברובים שלופים, שלא להזכיר את האפשרות של אבדן השליטה במצב טעון כל-כך.המשך הסיור בחברון: במחסום תל-רומיידה פגשנו את מרי מ-ISM, המתנדבת מאוסטרליה שהוכתה בשבת על ידי שלוש נערות מתנחלות, כאשר ניסתה לגונן על ילדים פלשתיניים מפניהן. היא עדיין נרגשת ביותר, בדרכה להגיש תלונה במשטרה. במעלה הגבעה, בדרך למתחם היהודי המבוצר שבראשה, פגשנו רופא שהקליניקה שלו היא בראש הגבעה. הוא סיפר לנו על הקשיים המלווים עבודה בתנאים הקשים של נוכחות פלשתינית בתוך השטח שבשליטת ישראל. תזכורת: תל רומיידה היא שכונה פלשתינית שבראשה מתחם קטן מבוצר של ההתנחלות היהודית. הכניסה לפלשתינים מותרת רק ברגל – וכמובן מותנית במעבר במחסומים). בכניסה להתנחלות היהודית שבראש הגבעה, חייל עוצר אותנו. החייל ידידותי, אך אוסר עלינו להתקרב למתחם של המתנחלים. טוען שיש איסור, למרות שזה איננו שטח צבאי סגור. קסבה: מעוכב אחד. שוחרר לאחר כ-20 דקות. ליד בית-רומנו מתנחל “יורק” טפו כאשר אנחנו עוברים. שכונת אברהם אבינו: חיילים ידידותיים. מסבירים לנו שכל הבתים מסביב לרחוב השו-הדא נטושים למעט שתי משפחות שעדיין שורדות.כיכר בחזית מערת המכפלה – שתינו קפה בהזמנת אחד מבעלי החנויות. א’ מסב את תשומת ליבנו לעובדה שאיכשהו נעלמה מעיני, למרות שאנחנו מסיירות לעיתים תכופות בחברון: הכיכר כולה מיועדת ליהודים בלבד. לפלשתינים המבקשים לעבור מצד אחד של חברון לצד האחר ברגל, וחייבים לחצות את רח’ השו-הדא, מוקצה מעבר צר לאורך הבתים הנטושים שבקצה הכיכר. אפרטהייד רגלי בהתגלמותו, ואני בקהות חושיי לא הבחנתי בו! –