המתנחלים לא נותנים מנוח לבדואים שגורשו מאל-עוג'ה ונמצאים בפאתי לובן א-שרקיה
נכנסנו לגדה דרך כביש 5. הפעם החלטנו לנסוע ללובאן א-שרקיה, כי דווח משם על אלימות המתנחלים והצבא. אין כבר דגלי משיח בכיכר אריאל. בצד הכביש נמשכות עבודות לאחר עקירת העצים בסמוך לכביש. על הבית לפני מרדה היה עדיין דגל משיח, מתנוסס בגאון, ולצידו דגל ישראל עלוב, כרוך סביב המוט שלו. גם הפעם לא היו שם חיילים וגם הכביש למרדה היה פתוח. הכביש לזיתא ג’מאעין סגור כבר שנים.
השלט נגד אוסלו קצת לפני צומת תפוח עדיין במקומו: “התיישבות בשטחי A ו-B מבטלים את אוסלו ברגליים”. על התחנות בצומת תפוח מונפים דגלי המקדש. בהמשך, לאורך כביש 60, שוב דגלי ישראל ובתחנה נוספת גם דגלי המקדש.
בלובאן א-שרקיה נכנסנו לחנות מכולת ופגשנו את א’, אשה מסבירת פנים ודוברת אנגלית. היא הזמינה אותנו להיכנס וסיפרה מעט על מה שקורה בכפר. לובאן מוקפת בהתנחלויות ובמאחזים (תפוח, עלי ואחרים) ויש לה שלוש כניסות. בשתי כניסות השערים סגורים דרך קבע, והכניסה השלישית חסומה בערימות עפר. התושבים פותחים אותה בעצמם, והצבא חוזר וסוגר אותה.
לדבריה, ביום שלישי שעבר סגרו את כל הכניסות. הצבא נכנס לכפר, מציב מצלמות לאורך הכביש הראשי, מקים מדי פעם מחסום פנימי, רק כדי להציק לאנשים, ובמקביל ממשיכים לקחת להם אדמות. החיילים והמתנחלים מסתובבים בכפר, בעיקר ליד בית הספר, ומפריעים לתלמידים. בזמן שהיינו שם, בשעה 13:25 בערך, שלושה ג’יפים משוריינים, כנראה מג”ב, נסעו על הכביש הראשי ואחרי דקה ירדו בחזרה. א’ סיפרה גם על המתנחלים שהיו באים בעבר מעלי אל אזור ואדי אבו אל-עין, וכעת מגיעים ממאחז מעל יאסוף. האזור שבין לובאן לסלפית, ואדי א-שאער, היה לדבריה אזור שקט, ועכשיו מגיעים אליו מתנחלים שהקימו אוהלים ליד יאסוף. הצבא מוריד את האוהלים והם מקימים אותם שוב וחוזר חלילה.
מצפון מערב ללובאן, באזור ואדי א-שאער גרים בדואים ממשפחת כעאבנה. הם במקור מאזור אל–עוג’א שליד יריחו, משם הם גורשו והשתקעו בפאתי לובאן א-שרקיה. הם קרובי משפחה של הבדואים בפאתי דומא (שבינתיים גורשו גם משם והם יושבים בתוך דומא). הלכנו לבקר אותם ולשמוע את סיפורם.
פגשנו את י’, איש מבוגר ואת א’ הצעיר. הם הזמינו אותנו לשבת. אחר כך הגיעה גם אשתו של י’, והתכבדנו בקפה. י’ סיפר שהם קנו כאן שני דונמים, אחרי שגורשו ממערג’את, בנו בתים והתפרנסו מגידול צאן. במקום יש שני בתים ומאהלים, סככת פח וסככה נוספת עם ברזנטים. חשמל הם מקבלים מלובאן, ומים כנראה בצינור מלובאן (אם כי ראינו במקום גם עוקב מים).
אבל גם כאן המתנחלים אינם נותנים להם מנוח. סמוך למתחם שלהם הוקמו שני מאחזים חסרי שם עדיין, כמה קרוואנים וכמה אוהלים. אחד מהם נמצא שם כבר כחודשיים. המתנחלים שברו להם חלונות בבית, שרפו מכוניות והציתו סככה כאשר אחד הבנים ישן בה. האב חילץ את בנו מהאש, ושניהם נכוו; לבן נשרפו שתי הידיים ולאב יד אחת, והם עדיין לא החלימו. לדבריהם לקחו להם גם טלפונים, כדי שלא יצלמו. בלילות הם משאירים שומר ער, וכל הלילה עושים משמרות כדי להבריח את המתנחלים.
י’ הוא סבו של הצעיר בן ה-18 שנהרג ב-13.5. לדבריו הצאן שלהם הועבר לאזור סינג’יל, שם יש למשפחה מאהל נוסף, וגם שם רדפו אותם מתנחלים בלוויית חיילים. העדר נגזל מהם במספר אירועים בידי קבוצות גדולות של עשרות מתנחלים בליווי הצבא. האחרון שבהם ב-13.5.26. הצעיר שמר על הצאן וניסה למנוע מהמתנחלים לגנוב אותו. החיילים, במקום להגן עליו ולמנוע את הגניבה, שמרו על המתנחלים, ירו בו והרגו אותו. הם התלוננו אצל המת”ק הישראלי ואצל המת”ק הפלסטיני, והתשובה שקיבלו הייתה: “נטפל בזה”.
בסה”כ היו להם 1,720 ראשי צאן, וכולם נגזלו מהם. כיום לא נותר להם כל מקור פרנסה. כששאלנו ממה הם חיים היום, ענו שנשאר להם מעט מאוד כסף, בערך אלף שקל, והם מקווים שאחת העמותות תעזור. מעבר לכך שמים מבטחם באללה…
במחסום עווארתא לא היו חיילים כאשר עברנו. דווח לנו שבבוקר היו שם חיילים ונוצר פקק רציני, עד כדי כך שהנסיעה לשכם לקחה כשעתיים. גם מחסום בית פוריכ היה פתוח; חיילים היו רק במגדל, ולידו חנה ג’יפ חפ”ק ממוגן.
משם נסענו לבורין, לבקר את חברתנו דוחא. בדרך ראינו שלט: “חלוצי שאנור, רק רצינו לומר תודה” (לא יכולנו לעצור לצלם). בדיוק כאשר חנינו ליד ביתה של דוחא ירד מלמעלה ג’יפ צבאי. כשיצאנו מהרכב הוא עלה בחזרה. דוחא אמרה שזו רק התחלה, כי כל הזמן הם מסתובבים ברחובות בורין.
היא סיפרה שאתמול בערב, יום ראשון 24.5, בשעה 22:30 בלילה בערך, נכנסו חיילים לכפר. הם נכנסו לחנויות, הוציאו את כל מי שהיה בהן לרחוב והכריחו את כולם לכרוע ברך, בלי הבדל בין מבוגרים לצעירים. אחר כך נכנסו לבתים, שברו דלתות, הוציאו את האנשים וציוו גם עליהם לכרוע ברך. לא היה ברור אם היו מעצרים. בבוקר מנעו מהתלמידים ללכת לבית הספר. החיילים עמדו בכניסה ושלחו את הילדים בחזרה הביתה.
דוחא היא בלתי נלאית. כל הזמן עסוקה במשהו. כשהגענו מצאנו על מדרגות הכניסה לבית צלחת עם עלי כותרת של פרחי כורכום שהיא מייבשת ואח”כ טוחנת, ובמרפסת הכניסה היא מייבשת עלי זעתר. היא כיבדה אותנו בעלי גפן שמילאה ובישלה הבוקר וזיתים שהיא מכינה מעצי הזית שלה.
משם נסענו לראות מאחז חדש שדווח לנו שהוקם בפאתי מאדמא ובורין. מדובר במספר אוהלים וקרוונים, שהוקמו על אדמות השייכות לכפר מאדמא, מתחת למחסום אל-מורבעה, בין בורין לשכם. פגשנו תושבים שסיפרו שהמתנחלים אסרו על אנשים שבנו בית בסמוך להמשיך בבנייה. התושבים צילמו תמונות של המאחז אך מיהרו למחוק אותן, כי במחסום בודקים להם את הטלפון, ואם ימצאו את התמונות יעשו להם בעיות.
תיאור מיקום
אל עוג'א
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
עיירה פלסטינית גדולה השוכנת על כביש 90 כ-10 ק"מ צפונית ליריחו, הכוללת גם מחנה פליטים קטן ובית ספר של אונר"א. ממזרח לעוג'א יש הרבה קהילות רועים (כמו מהרג'ה וראס אל עין) השוכנות בפחונים. הן מותקפות תדיר בידי מתנחלים ממאחזים באזור, ביניהם ייטב, חוות עומר ומבואות יריחו. ההתקפות כוללות גניבת עדרי כבשים, גירוש משטחי מרעה ואלימות כלפי הרועים ומגורי הקהילות. כשהצבא והמשטרה מוזעקים למקום, הם אינם עושים דבר, או מתערבים לטובת המתנחלים התוקפים..פעילי הבקעה וחברות מחסוםווטש ביניהם מקיימות זה כמה שנים נוכחות מגוננת בקהילות אלה. עוג'א שוכנת על מעין גדול שישראל שואבת את רוב מימיו להתנחלויות הבקעה ושאר המים מובלים לעוג'א בתעלות מים פתוחות. תעלות אלה נתונות לסתימה חוזרת ונשנית של המתנחלים.
-
בורין / יצהר
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בורין
כפר פלסטיני בנפת שכם, ההתנחלויות יצהר והר ברכה הוקמו מעל הישוב הפלסטיני, מעט דרומית לשכם, ליד כביש 60, הכביש המרכזי העובר בגדה, אך הכפר מנותק ממנו, ללא אפשרות להגיע אליו עם רכב.
חיים בו כ-4000 תושבים. רובם עוסק בחקלאות ומרעה צאן, למרות שרבים מבוגרי שני בתי הספר התיכוניים ממשיכים ללימודים באוניברסיטה. בהעדר תעסוקה הם עובדים בבניין או יוצאים לארצות המפרץ.
קרקעות הכפר הופקעו מספר פעמים לצורך הקמת התנחלויות ישראליות ובסיסים צבאיים, וכתוצאה מכך התדלדלו משאבי הקרקע והמים של בורין. משנת 1982, יותר מ-2,000 דונם מקרקעות הכפר הוכרזו כ"אדמות מדינה" ולאחר מכן הועברו להתנחלות הר ברכה.
במהלך השנים האחרונות וביתר שאת מאז 2017 נתון הכפר לפעולות טרור כלפי התושבים של בורין מצד תושבי ההתנחלויות יצהר והר ברכה, המאחז גבעת רונן ואחרים שמתבטאים בפגיעה באנשים וברכוש. למרות קרבת החיילים בבסיס צה"ל הקרוב לאחד מבית הספר של הכפר, סובלים התושבים מאירועים רבים של יידוי אבנים, הצתות של כלי רכב ושדות, המדווחים גם בעיתונות.
מניעת המסיק ב-2023 הייתה אלימה מתמיד. חיילים ומתנחלים עברו עם נשק שלוף בין בתי הכפר ודרשו מאנשים להפסיק למסוק בכפר עצמו ובשטחים הפרטיים מחוץ לכפר. המתנחלים פשטו על שטחי הפלסטינים וגנבו יבול. 300 עצי זית של תושבי בורין, ליד יצהר, נעקרו. איבוד הפרנסה מהזיתים גורם לנזק כלכלי ארוך טווח למשפחות החקלאים, ומביא אותם עד לחרפת רעב.
(מעודכן לנובמבר 2023)
Fathiya AkfaApr-28-2026בורין. צבא ליד ביתו של ב.ע.
-
ג'מאעין / זיתא ג'מאעין
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
ג’מאעין היא עיירה קטנה, ובה כמה מהמחצבות הטובות ביותר באזור. האבן נמכרת בכל רחבי פלסטין וישראל ואפילו מחוץ למדינה. בעיר יש גם אזור תעשייה. למרות שהם קרובים להתנחלויות אריאל ותפוח, לחקלאים של ג’מאעין אין בעיות יומיומיות עם מתנחלים. התנכלויות מתרחשות בעיקר בעונת המסיק באוקטובר - המתנחלים מנסים לפעמים להבריח את החקלאים מחלקותיהם. לג'מאעין יש מגדל מאגר-מים משלהם. את המים מקבלים ממקורות ומשלמים לרשות הפלסטינית.בעיר יש מרפאה אחת שנפתחת רק 2-3 ימים בשבוע. הבעיה הגדולה ביותר היא שבשכם יש בית חולים אחד בלבד באזור של כ-10,000 תושבים. בית החולים הזה קטן מדי, אין בו מספיק ציוד, ולא מספיק רופאים.
זיתא / ג'מאעין הוא כפר בן כ-3000 תושבים בקרבת ג'אמאעין ואריאל. בשנות השמונים נלקחה אדמה מהכפר והועברה להתנחלויות. איכרים בכפר איבדו חלק מהכנסתם.ההתנחלויות נמצאות על הרכסים, רחוק יותר מזיתא, שנמצא בעמק. הכפר אינו סובל לעיתים קרובות מהטרדות.
מקורות המים עבור זיתא וג'מאעין שסיפקו מיים לכפרים במשך מאות שנים הוחרמו על ידי חברת "מקורות" והמים מוזרמים לאריאל.ללא אספקת מים
סבירה הכפרים אינם יכולים לפתח חקלאות או כל תעשיה.
החשמל מגיע מחברת החשמל הישראלית דרך אריאל וג'אמאעין.
צה”ל מפקח על הכבישים הראשיים ועל הכניסות לכפרים.
-
דומא
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
דומא:
כפר בשטח B, בנפת שכם. בכפר מתגוררים כ-3,000 אנשים. ברשותם היו כ-18,000 דונם, מהם 500 דונם שעליהם בנוי הכפר עצמו. אך לאחר שהתנחלות מגדלים גזלה חלק גדול מאדמותיהם, השטח שבבעלותם הצטמצם לכ-2,000 דונם בלבד.
ב-31 ביולי 2015 הוצתו שני בתים ביישוב באמצעות בקבוקי תבערה. בני הזוג סעד וריהאם דוואבשה, ותינוקם עלי סעד דוואבשה, נשרפו למוות. בן נוסף, אחמד דוואבשה, נפצע באורח קשה. מטופל בבי"ח תל השומר. כתובות "נקמה" ו"יחי המלך המשיח" רוססו על קירות הבית. משפטו של המתנחל המצית עמירם בן אוליאל עדיין מתנהל (2019), ואילו עם הקטין שותפו לתכנון המעשה נחתמה עסקת טיעון במאי 2018.הסגרים המוטלים על-ידי הצבא, הכבישים העלובים בהם הם נאלצים להשתמש בשל אי קבלת אישורי סלילה מהמינהל האזרחי), בד בבד עם המחסור בתחבורה ציבורית — כל הקשיים הללו מנתקים את הכפר משכם הסמוכה ומרמאללה, ואחוז האבטלה גבוה מאוד בעיקר בקרב בוגרי אוניברסיטה.
-
מוערג'את
צפה בכל הדיווחים למקום זהמחסום בית פוריכּ
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
מחסום בית פוריכּ
אחד משלושה המחסומים שסגרו על העיר שכם - בית פוריכ ממזרח, חווארה מדרום, בית איבא ממערב.
המחסום ממוקם בצומת הכבישים 557 (כביש אפרטהייד האסור בנסיעה לפלסטינים), המוביל להתנחלויות איתמר ואלון מורה ולכביש 5487.
המחסום הוקם ב-2001 להולכי רגל ולרכבים; שעות הפתיחה היו קצרות והמעבר היה אטי ובעייתי מאוד. לכאורה המחסום נועד לפקח על התנועה של תושבי בית פוריכּ ובית דג'ן, בהיותו הפתח היחידי אל מחוץ לכפריהם.
מאז מאי 2009 המחסום פועל 24 שעות ביממה, הנוכחות הצבאית מצומצמת, רכבים יכולים לעבור בו ללא בדיקות, למעט בדיקות אקראיות. (עודכן באפריל 2010)
-