11:20 מחסום זעתרה
היה שם איש שהחיילים לא הרשו לו לעבור. בעשרים דקות שלאחר מכן הוספו אליו עוד שניים. האנשים עצמם לא ידעו למה עיכבו אותם. החיילים אמרו ששירות הביטחון הכללי רוצה לדבר איתם. "השב"כ רוצה לעקוב אחריו, זה לא אומר שהוא עשה משהו". מצמידים אותם אל הקיר, מפסקים את הרגליים בבעיטה, מורים להם להרים חולצה, גם גופייה, עד לבטן החשופה ולהסתובב כמה פעמים במקום, להוריד נעליים, להפשיל גרביים.
החיילים מעכבים מכוניות ובודקים את תעודות הזהות של האנשים שיושבים בהם.לשניים מהאנשים שעוכבו נותנים החיילים ללכת. מה שקורה זה שיש באמת רשימה של שמות של שנותן שירות הביטחון ובה משתמשים החיילים כדי לעכב אנשים. אלה אנשים שלא מוכנים לשתף פעולה ולהלשין. לשירות הביטחון הישראלי דרכים רבות להפעלת לחץ וזו אחת מהם.

12:31 מחסום אפרים
הצבא הוסיף תלתליות מתכת בכל מיני מקומות באזור המחסום. יש מכונית פלסטינית ריקה לצד המחסום. החייל אומר שנסע בה פועל מהגדה אל הבקעה. אבל מכוניות שרשומות בגדה לא יכולות להיכנס לבקעה. אז הורו לו להשאיר את המכונית שם והוא יחזור לקחת אותה בסוף יום העבודה. מדיניות ההפרדה הישראלית בין אזור הבקעה לשאר הגדה מקורה ברצון לשמור על הבקעה כאזור ישראלי גם במקרה של "הסכם שלום" עם הפלסטינים. כך לא תגבול פלסטין בשום מדינה מלבד ישראל ותהפוך למובלעת בתוכה.

13:30 מחסום תיאסיר
– תרים חולצה. תראה ת'תיק.

– בן כמה אתה?
– 13 (בערבית).
– בן כמה הוא – 14? (לחייל השני).
– מאיפה באת? בית ספר?  (הילד לא מבין, החייל קורא את השאלה מדף, בערבית משובשת).
הילד מניד בראש בהיסוס.
– לאן אתה הולך? לבית? איפה הבית? (שוב בעברית הילד לא מבין, רק את המילה בית אולי, עושה תנועות)

לחיילים רשימת שאלות על דף. הם בודקים ילדים, ילדות ומבוגרים. את המבוגרים שואלים מה הם עשו במקום שממנו באו ולמה הם הולכים למקום שאליו הם הולכים. חקירה כזאת שנמשכת שתיים שלוש דקות מתרחשת אחרי שציוו עליהם ברמקול להגיע וואחד  וואחד, לחשוף בטן בפומבי, לעבור בבודק המגנטי, הגלגלות, בדיקת תיקים (גם תיקי ברביות מפלסטיק ורוד) ותעודות זהות. הילדים שעוברים מנסים להוציא אוכל מפחי הזבל של החיילים בלי שהם ישימו לב ומצליחים קצת.באוטו מאחור יושבת אישה, תינוק בזרועותיה. הנהג מסביר כנראה שהם בדרך חזרה מהבית חולים.
– איפה התינוק, תראה לי, אומר החייל בגסות ומסיט את השמיכה.

 15:30 מחסום חמרה
החיילים כאן צועקים על האנשים שרוצים לעבור – "תחזור אחורה", "לא מעניין אותי". מי שלא מציית מהר מספיק, או טועה בהבנת הפקודה מקבל עונש חינוכי – לחכות. אוטובוסים מלאי ילדים עוברים. הילדים באוטובוס מתופפים ושרים. החייל צועק ומאיים על הנהג שיפסיקו, והנהג בפנים זעופות צועק על הילדים. גם כאן מכריחים אנשים לחשוף את הבטן.  טרמפיסט ממחסום אפרים אומר שבבוקר החיילים בודקים כל אוטו רבע שעה, ובגלל זה הפועלים מחכים במחסום שעתיים עד שנותנים להם לעבור.