חבלה, נבי אליאס: חומות, אלימות ואבדן תקווה
אצל שושי נאספו המון בגדים וכלי בית להעברה לז’. רחל אפק אומרת שהמשפחה רעבה, אז גייסנו סכום כסף באדיבות חברותינו.
שער היציאה מעזון לנבי אליאס לפעמים סגור לפעמים פתוח, לפי החלטת הצבא באותו בוקר. אי אפשר לקבוע עם ז’ פגישה וזה די מלחיץ, אבל ברביעי בבוקר הוא מתקשר: פתחו את השער!
רווח לנו ולו.
מעמיסות את הרכב ויוצאות. רחל פוגשת אותנו בדרך ומוסרת לנו תרופות שקנתה לז’. כך כל חודש.
תזכורת : ז’ במקצועו הוא רצף מומחה. לפני מספר שנים הוכה באכזריות בידי חיילינו בכל חלקי גופו, גם בראשו, ונגרם לו נזק נוירולוגי קשה. ידיו רועדות והוא אינו יכול לעבוד. צביה לקחה על עצמה לעזור לו, קישרה בינו לבין נוירולוג בהדסה ירושלים, הוא נותח ותקופה מסוימת פסק הרעד ומצבו השתפר. אבל לא לאורך זמן, ועכשיו חזר הרעד ואין אפשרות להגיע לרופא, גם אין אפשרות לצאת לעבודה .
לז’ ארבעה בנים בוגרים, לפעמים הם מוצאים קצת עבודה בעיירה ומקבלים 50 ₪ ליום, לרוב אינם עובדים. ז’ פתח חנות יד שנייה שאותה מנהלת אשתו. בעבר היו מספר חברות שלנו מביאות להם דברים למכירה. היום היחידות שמגיעות אליהם באופן קבוע הן רחל ושושי.
את ז’ אנחנו פוגשות בכניסה לנבי אליאס. לא נכנסות לעיירה החמודה הזאת וגם לא לעזון, כי מזהירים אותנו שלא כדאי לנו בזמנים אלה. איפה הימים בהם היינו מסתובבות בחופשיות בנבי אליאס, מביאות לשם קבוצות של מסיירים בשבתות לארוחה במסעדת השפודים, שם למדנו להכיר את ה”עראיס” המשובח – פיתה ממלאה בבשר צלוי על הגריל, וכל הטוב הזה נקלה שנית על האש.
רק להתגעגע ולכעוס.
ז’ וס’ אשתו רזים מאוד. הוא מספר שלפני שמונה חודשים חיילים הגיעו לביתם בלילה, הוציאו את בנם הבכור מהמיטה ולקחו אותו ללא הסברים לבית כלא באזור באר שבע. הם שכרו את שירותיו של עו”ד, שראה אותו בכלא כמה דקות וגבה 500 ש”ח. מאז אין להם כל ידיעה מה גורלו של הבן.
משם נסענו למשתלה של ע’. אין לו עובדים כי התושבים (הפלסטינים) אינם מקבלים היתר להיכנס למרחב התפר לעבוד שם. המשתלה אינה מטופחת כמו פעם, אבל עדיין יש מבחר יפה והמחירים טובים.
ע’ מספר שהחיילים נהיו יותר אלימים ויותר חצופים. מקללים אותו ומכים אותו מפעם לפעם. לפני חודש היכו אותו באכזריות וגרמו נזק לידו הימנית. הם טענו שהוא מחביא שב”חים, דבר שמעולם לא היה.
שער חבלה נפתח בשעה 13:00 לחצי שעה. את הגדר ברקע אנחנו רואות פעם ראשונה.
ע’, שהיה המוכתר של שער חבלה, הפך למטרה להתעללות מצד החיילים. הוא זועם וכבר לא מדבר על חיים בשיתוף ועל שלום אפשרי. הוא מספר שכל הלקוחות הישראלים שלו בעלי עמדות ימניות ולכן, לדעתו, לא יהיה שינוי אחרי הבחירות.
שתי בנותיו לומדות באוניברסיטה וחוזרות הביתה כל יום, הבן לומד באוניברסיטה ליד ג’נין, ומתגורר על יד בכפר קטן.
אני חושבת, מה העתיד הצפוי להם כשיסיימו ללמוד. אם לא יהיה שינוי יסודי באזור כנראה שאין עתיד.
עצוב ומתסכל ומכעיס.
תיאור מיקום
א-נבי אליאס
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
א-נבי אליאס נבי אליאס הוא כפר פלסטיני בגדה, ממזרח לקלקיליה על כביש 55, צפון-מזרחית להתנחלות אלפי מנשה ומערבית להתנחלות קרני שומרון ולעיר הפלסטינית שכם. נכון לשנת 2016 חיו בכפר 1,458 תושבים.
ליד הכפר נמצא המקאם (מבנה לזכר קדוש) נבי אליאס - הנביא אלישע. עד שנת 2021 חצה כביש 55 את הכפר. בשנה זאת נסלל כביש עוקף על כרמי זיתים שהופקעו מאנשי הכפר. יצא שהחקלאים נותרו עם חלקות זיתים קטנות שאין אליהן גישה ולא ניתן לטפל בהן. התושבים הפגינו נגד הכביש במשך מספר שבועות, בתמיכה של פעילים מארגוני השלום, אבל דבר לא עזר והכביש הוא עכשיו עובדה קיימת.
הרחוב הראשי של הכפר היה מרכז קניות לכל תושבי האזור כולל למתנחלים, ואפילו משגיח כשרות ראינו פעם באטליז הסמוך לדוכן הפלאפל.. הכביש העוקף לטענת הסוחרים פגע בתנועת הקונים ובפרנסתם ואילו אחרים טוענים שעכשיו דווקא יש יותר קונים כי החניה קלה יותר.
התנחלויות אלפי מנשה וצופים נוגסות באדמות הכפר מצפון ומדרום ומתקרבות אליו יותר ויותר. הגדילו לעשות תושבי אלפי מנשה, ששולחים את עודפי מי השפכים שלהם מבריכות החימצון לעבר אדמות נבי אליאס, שמגיעים גם אל הבתים.
תושבי הכפר ידועים בהיותם שוחרי שלום. במשך שנים לא נצפתה כל פעילות עוינת כלפי העוברים והשבים. נהפוך הוא, תמיד התקבלנו בסבר פנים יפות, והיינו עוצרות שם לאכול פלאפל טעים וזול.
-
מחסום חבלה (1393)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
מחסום חבלה (1393) הוקם על אדמות תושבי קלקיליה, כ-1 ק"מ מפאתי קלקיליה, על הכביש הקצר שחיבר מאות שנים בינה לבין העיירה הקרובה חבלה. גדר ההפרדה היוצרת מובלעת גדולה כדי להשאיר את אלפי מנשה בצד הישראלי של הגדר, חוצה את הכביש פעמיים וניתקה את תושבי קלקיליה מאדמותיהם במרחב התפר (בין הגדר והקו הירוק).
יש מעבר מתחת לכביש 55 שמחבר את קלקיליה לחבלה מחסום חקלאי זה משמש את החקלאים ואת בעלי המשתלות שהוקמו לאורך כביש 55 מהקו הירוק ובשני צדי כביש הכורכר המוביל למחסום.
מחסום חקלאי זה משרת את תושבי ערב א-רמדין אל ג'נובי (המנותק מן הגדה), העוברים דרכו אל הגדה וחזרה לביתם. שעות הפתיחה (3 פעמים ביום) של מחסום חקלאי זה ארוכות מהמקובל, כשעה, (לאחרונה קיצרו ל-45 ד') ומתואמות עם שעות ההסעה של ילדי א-רמאדין הלומדים בחבלה אשר בגדה.Shoshi AnbarJul-29-2026חבלה. השער נפתח למעבר כלי רכב
-
