חברון, יום חמישי 28.4.05, בוקר. צופות: חגית ב’ (מדווחת עברית ) מירה ב’ (מדווחת אנגלית)יצאנו ב0830 חזרנו ב1230 .יציאה מצומת שוקת ופנייה לכיוון סנסנה, במחשבה שאולי נראה את ג’יפ משמר הגבול – ראינו – אבל בלי פלסטינים מעוכבים או מוכים. מחסום סנסנה – מעבר חופשי ובלי מעוכבים. כביש 60 החסימות הרגילות ואין תנועה של כלי רכב צבאיים על הכביש . מוניות פלסטיניות מורשות כנראה לנסוע עד סמוע כי רואים לא מעט מהן על הכביש. דורה -אל פאוור – בדרכנו חזרה החיילים מהפילבוקס מתפעלים מחסום פתע. צומת הכבשים – מעבר חופשי. דהריה – סגור כרגיל חברון עברנו את השערים של קרית ארבע ללא בעיות וניסינו למצוא את הדרך ” שביל המתפללים ” שיוצאת מקרית ארבע לעבר מערת המכפלה. לגן שמממנה יוצאת הדרך קוראים על שמו של הרב גורן. פילבוקס שומר על קריית ארבע מהכיוון הזה. את בתי הפלסטינים שבצידי הדרך הרסו ונשארו רק כארבעה בתים – החנויות סגורות וגרפיטי גזעניים מרוססים על דלתות החנויות הצבועות בכחול. גדר תיל גבוהה מקיפה את קריית ארבע. במעלה השביל בית שמשפחות פלסטיניות גרות בקומה השניה שלו ומעליהן הצבא תפס את הקומה הרביעית. כמה מטרים משם בית נוסף שתפוס כולו על ידי הצבא. הכביש כולו הוא כביש שנסיעת מכוניות פלסטיניות אסורות עליו. הגענו למערת המכפלה והחנינו את הטרנזיט. מוזיקת רקע חסידית רועשת בוקעת מהרמקולים: פסח, ומתפללים יהודים מתפללים במערת המכפלה . אחד מבעלי החנויות ליד מתלונן בפני איברהים על הצרות שהמתנחלים עושים לו. המחסומים סביב מערת המכפלה הם מחסומים שמאוישים על ידי מג”ב . שכונת אברהם אבינו – המראה של החומה שמגינה על הבית של המשפחה הפלסטינית מזעזע. חיילים שומרים על המשפחה הפלסטינית. מתנחלים כמעט גרשו אותנו משם ופתחו בויכוח – נמנעו ככל יכולתנו מלהיכנס איתם לעימותים. . מחסום הקסבה – הקסבה בעוצר מאז הירייה שנורתה בשבוע שעבר מתוככי הקסבה אל עבר החיילים. אין מעבר לאף פלסטיני בדרך הקצרה והם מופנים על ידי החיילים בנימוס ובקשיחות ללכת משם. רק אלה שרוצים להגיע לבנק מורשים להיכנס. הבנק נמצא ממש במתחם המחסום. בעלי החנויות מתלוננים בפנינו על גזלת הפרנסה והחיילים מתלוננים שהם בכלל לא צריכים לעשות את העבודה הזאת. אבל הם מפוחדים ולא נותנים לאף אחד לעבור ולא מפעילים שיקול דעת מקל.מחסום בכניסה לשכונת תל רומיידה – פתאום בתוך מה שנדמה כעיר של רוחות רפאים רואים מרחוק את השלט האדום שמזהיר מפני כניסה לשטחים בשליטת הפלסטינים. רחוב שוקק חיים ומוניות. ראינו ולא נכנסנו. גם שם החיילים בודקים כל מי שעובר מתוך העיר שלו אל השכונה שלו (תל רומיידה), וגם על הכביש הזה נסיעת מכוניות פלסטיניות אינה מותרת. תל רומיידה – אני פחדתי להיכנס וחיכיתי למטה וקצת הלכתי בשכונה הערבית . מירה האמיצה עלתה למעלה – ולפי דבריה המראה הוא כמו של מוצב צבאי: חיילים שומרים בכניסה, חיילים שומרים בתוך המתחם שכל גודלו הוא בין 100 ל200 מטר מרובעים, שקי חול, ושישה קראוונים. בתוך המתחם בנו בית חדש, וכך כתוב בפתח הבית (מירה העתיקה מילה במילה ): “מחדשי היישוב היהודי בחברון שיפוץ והרחבת אדמות ישי לרווחת מתיישבי חברון בסיוע משרד הבינוי והשיכון המנהל לבנייה כפרית תשנ”ח 1998” מה עושים עם הכסף שלנו? ובשמנו .החיילים במשמרות עובדים משמונה בבוקר ועד שתיים בצהרים ואחר כך משתיים עד שמונה – בשמונה בערב סוגרים את המחסום . בזמן החג יש עוצר בשכונות הללו מהשעה שמונה בערב. פגשנו שם את אנשי TIP הכוח הבינלאומי שיש לו סמכויות שם יכולה להיות מאוד מאוד חשובה . גם הפלסטינים שמחו לראותנו . המפגש עם המתנחלים לא היה חביב בלשון המעטה. אין מילים לתאר יותר את הבושה והכלימה והייאוש למראה החנויות הסגורות, הגרפיטים המזעזעים , התחושה של אלימות באוויר…. והחיילים אומרים שזה הקו הכי מייאש שהם היו בו. ואני מרגישה כל פעם מחדש – איך קרה שאנחנו עוד כובשים . איפה לא הצלחתי ? למה הילדים שלי עוד צריכים ללכת לצבא וכך להגן עלינו – במקום המיותר והטיפשי הזה. – חשוב שנהייה שם. !!!