נוכחות מגינה : השתתפנו בפעילות ארגוני פעילי שלום לנוכחות בסמטאות העיר העתיקה ביום ירושלים לפני המצעד שתוכנן לשש בערב. הכוונה הייתה להיות שם להגן על החנויות הפתוחות המעטות ועל תושבים שיצאו לענייניהם לפני שיגיע אחר הצהרים ההמון הפרוע והלוחמני של הימין הקיצוני.

התכנסנו בשעה 11 מול שער שכם ושער הפרחים, כ-200 פעילים,  והתפזרנו לקבוצות של 5 פעילים כל אחת. לבקשת המארגנים לא לבשנו בתחילה חולצות ארגון. אני ועפרה חברתי הצטרפנו לקטי מ”אמהות נגד אלימות”. בתוך העיר העתיקה פגשנו את חברתנו רונית דהאן-רמתי שהצטרפה לפעילים הרבים מ”עומדים ביחד”.

עמדנו בקרנות הרחובות המובילים לכותל, רחוב הגיא ורחובות מקבילים ושינינו מיקומים כל הזמן בתיאום עם צוות ההיגוי. ברחובות צעדו כפטרונים זחוחים וקולניים נערי גבעות מוזנחים, תלמידי ישיבות עם חולצות לבנות וציציות ארוכות עד הברכיים (זיהוי נפוץ אצל חרדים לזיקה לימין המתנחלי) ונוער עם כיפות סרוגות. היו קריאות מתריסות, תנועות מגונות, דפיקות על שערי החנויות הסגורות וגם מעגלי ריקודים ושירה שחסמו את כל הרחוב. כמה פעילים הותקפו למרות שכמות השוטרים ומג”ב הייתה עצומה. גם כתבים (שניים מעיתון הארץ) הותקפו וסולקו באלימות. רונית דיווחה לנו שגם הם נתקלו באלימות כלפי בעלי חנויות פלסטינים.

היו גם תלמידי ישיבה שפתחו בשיחה וויכוח. למדנו להפתעתנו (או בורותנו) שמשה לא קיבל רק את התורה ולוחות הברית בהר סיני, אלא גם את כל מאגר התורה שבעל-פה. שעבר ממנו לחז”ל דרך “מוסרים” בכל דור.  פגשנו גם צעירה דתית ועדינה עם תינוקת בעגלה. היא הצטלמה אצלנו ואמרה מילים יפות: “אני מאמינה ביום ירושלים ולא מאמינה באלימות”. שאלנו אותה איפה היא גרה ומסתבר שהיא גרה ברובע המוסלמי מול שער הפרחים. כנראה שהתנחלות והשתלטות על בתי פלסטינים לא נחשבים כאלימות בעיניה.

לקראת השעה שלוש אחה”צ, התחילו השוטרים לדחוף ולפנות את הפעילים, כשהם מאשימים אותנו שאנו הגורמים לאלימות. רוב הפעילים יצאו מהעיר העתיקה, אך אלה שהצליחו להתחמק ולהישאר המשיכו לצלם ולדווח. פעיל אחד נעצר.