לשם שינוי בוקר סביר בקלנדיה
הגענו לקלנדיה ב-5:15 לערך. בחוץ כבר החל להאיר השחר, אולי בשל כך איננו רואות את קבוצות המתפללים הגדולות ליד החניה ובכניסה למחסום. מחר בלילה עוברים לשעון קיץ, כך שבשבוע הבא שוב יהיה חשוך לגמרי בשעה זו. בפנים יש תורים שגולשים אל מעבר לסככה. מוכר הבייגלה ומוכר הסיגריות כאן. מוכרי העוגות נעלמו. יש בחור עם תרמוס שמוכר קפה (בד”כ הוא עומד ליד הכביש). בחוץ פתוח הקיוסק.
כל 5 עמדות הבידוק עבדו וקצב המעבר היה סביר. החיילת באקווריום הכניסה מעט אנשים יחסית בכל פעם, אך עשתה זאת לעיתים קרובות, כך שאנשים הרגישו שיש התקדמות. לנשים שהגיעו נתנו להשתלב מהצד בכניסה למכלאות. התורים השתרכו אל מחוץ לסככה. קצת אחרי 6 החיילת הוחלפה בחייל, שהיה פחות עירני למצב בתור. אבל כשהאנשים קראו לעברו, הוא שמע ופתח את הקרוסלות. אנשים סיפרו שכל השבוע המצב סביר. אתמול – דווקא כשהגיע משלחת של זכויות אדם – לא היו תורים בכלל והקרוסלות הושארו פתוחות, כפי שדיווחו גם חברותינו עינה וורג’יניה.
על השלטים שנתלו בשבוע שעבר, המופנים אל הסוחרים, מישהו ריסס בצבע שחור וכיסה את הסמל של המינהל האזרחי. אהדה רבה כנראה אין כאן למוסד הזה…
כשבאנו היה השער של המעבר ההומניטרי פתוח פיסית לרווחה. לעבור אי אפשר, כי אחרי השער יש קרוסלה, וזו נשלטת מתוך האקווריום. ככל שהצטברו אנשים ליד השער, הם כבר סגרו בעצמם את השער וחיכו לפניו. הדקות נקפו, השעה 6 ועברה והשער לא נפתח. גם טלפונים לחמ”ל לא הועילו. בינתיים הצטברו ממתינים רבים לפני השער.
חלק מהנשים העדיפו ללכת להשתלב בתור הרגיל בכניסה למכלאות. מאבטח ועימו קצינה וחיילת מהמת”ק הגיעו באיחור רב לפתוח את השער ההומניטרי. למרות שהן היו שם, נראה היה שמאבטח הוא השולט במצב. הוא מוכר לנו כקשוח, אך יעיל. תוך כמה דקות חוסל התור ההומניטרי. הוא גם נתן הנחיות לחייל באקווריום מתי לפתוח את הקרוסלות בתורים הרגילים, מה שייעל את המצב.
למרות שלא היה כל כך קר הבוקר, יצאנו החוצה לשתות כוס תה. כפי שכבר דווחו נתניה וחנה ביום ראשון, הורידו את גדר הפח בצד שבו היא היתה כבר מרוטה לגמרי. כעת התור תחום רק מצד אחד. כפי שניתן לראות בתמונה יש עדיין תורים גם ליד הקיוסק.
בשלב מסויים הגיעו אל השער ההומניטרי גבר ואשה עם ילדה קטנה וכסא לרכב. אחרי ששוחחו ארוכות עם הקצינה והמאבטח, אשר ניסו גם לברר את מצבם בקשר, האשה חזרה על עקבותיה ורק הגבר עם הילדה עברו. אדם אחר שעבר דרך השער ההומניטרי סייע לו להעביר את הכסא לרכב.
לקראת 7 החלו התורים להתקצר והצטמצמו לסככה בלבד. ב-7:05 לערך הצטרפנו לתור. אחרי שעברנו את הקרוסלות הבחנו בשלטים שנתלו שם כנראה כבר לפני מספר ימים. בשלטים נכתב שאתמול היה “יום הסרת מניעה” לתושבי מחנה קלנדיה. כל מנועי השב”כ מוזמנים לבוא למת”ק. מהנסיון במקומות אחרים, לחלקם אכן מוסרת המניעה אך יש גם הרבה מאוכזבים.
בתור לפני עמדת הבידוק 2 בחורים צעירים שראו אותנו מצלמות וקוראות את השלט ניסו לומר לנו שמעבר של מבוגרים ללא אישור מטעמי גיל מתחיל רק אחרי 8. איש אחר שעמד שם גיחך ואמר לדובר: אתה לא רואה שהן יהודיות? הן יכולות לעבור… בהמשך שוחחנו עימו והוא טען שאתמול בגלל הביקור של המשלחת במקום דאגו להעביר את האנשים ללא עיכובים ולכן לא הצטברו תורים. לדבריו הכל בשליטת החיילים ואם המפקד מורה להם הם יכולים להעביר מהר מאוד את הממתינים.
לקח לנו כעשרים דקות לעבור.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanJul-21-2026קלנדיה. שיחה בצל החומה
-
