נסענו לתוואני כדי לפגוש את אנטון מארגון קול רבני לזכויות אדם .הוא יצר איתנו קשר מששמע שגם אנחנו מביאות מצרכי מזון לכפרים הנצורים עכשיו ע”י המתנחלים והצבא. שמח לספר שיש להם מארזי מזון שהכינו מתנדבים מארגונים שונים והוא רוצה להביאם אלינו שנחלק אותם למי שצריך. אז שמחנו להיפגש איתו ועם גרי, מתנדב נוסף, והם הביאו לשמחתנו הרבה מאד קופסאות גדולות ובהן מצרכי מזון בסיסיסים: קמח, שמן, אורז, פסטה, קטניות וטונה וגם קצת ממתקים לילדים, מאד דומה לתכולת קניותינו שלנו.

בתוואני נתנו לנו מקום לאפסנן ואנחנו נחלק גם אותן הקופסאות כפי שניתן לראות בצילומים, מעוטרות עי צייר גרפיטי נהדר מתל אביב ששמו המדומה הוא Know hope .

אבל טרם היכנסנו לתוואני ראינו טרקטור ששקע בבוץ כי גורר עגלה עם שקי קמח, האיש שחיפש דרך כל שהיא לעבור מיטא אל הכביש ולהיכנס לתוואני, לא הצליח כי כל הדרכים חסומות באבנים וערמות עפר מהזמן האחרון .

חלק מאותה מגמה זדונית של השלטונות, לכתר, לחסום ולחנוק ניסיונות לנהל שגרת חיים פשוטה גם בשטחי הפלסטינים עצמם.

הטרקטור התחפר ושקע ולא הצליח להחלץ עד שראו אותו אנשים מתוואני ובכוחות משותפים גררוהו מהבוץ.

אבל בינתיים הגיעו חיילים והחלו לתחקר, לבדוק ולצלם גם אותנו. חלק מהם רעולי פנים.

כששאלתי ממה הם מסתתרים, לא ענו כשאמרתי: “אתם בטח מאמינים שאתם עושים משהו טוב”, עכשיו ענה לי אחד חשוף פנים: “גם את מאמינה שאת עושה טוב.“

עניתי: “כן, אבל מעברו השני של המתרס”. צילמו את הרכב ואותנו ואנחנו צילמנו אותם בחזרה. 

העיכוב היה קצר והמשכנו לתוואני לפגוש את מי שרצינו לפגוש. בתוואני שמחנו להיפגש עם אנטון וגרי עם חבילות המזון היפות שהביאו.

סאלם אדרא מספר על תקרית מהיום הקודם:

 מתנחלי חוות מעון וחיילים ניסו  לעצור ארבעה רועים בטענה שהתקרבו יותר מידי אל החווה 

כשהם בפועל רעו כרגיל בשטחיהם. בסופו של דבר הם לא נעצרו כי הגיעה המשטרה ושוב היא זאת שמנעה את מעצרם אבל הם גורשו מאדמתם. ואז הגיעו המתנחלים עם עדריהם לשטח ולבאר להצהיר במעשיהם שהם אדוני הארץ.

סאלם מציין שיש שיפור בהתנהלות המשטרה. מתנהגת יפה, הוא אומר, בהגינות ולא באלימות, ועושה את תפקידה, הוא אומר, כנגד אלימות הצבא המלא עכשיו במתנחבלים.

מעשה נוסף מיום קודם: הם מספרים על אדם שרצה להגיע במכוניתו כחוק ליטא. לפתע הגיעו מתנחלים מחויילים, ניקבו לו את הצמיגים, לקחו את המפתחות והסתלקו.

למה? כי הם יכולים. 

כרוניקה של רשע.

אחרי שנפרדנו מאנטון וגרי נסענו עם חלק מהחבילות שהביאו למופקרה, לפאדל ומשפחתו. גם הם נצורים מכל כיוון ועכשיו על הגבעה ממול צץ אוטובוס המשמש למגורים של מתנחל חדש ולידו גם אוהל.

פאדל אומר שהאיש הגיע אחרי ה-7.10. כחלק ממה שאנחנו רואות: התנחלויות ודגלי ישראל חדשים הצצים כפטריות אחרי הגשם. אומרים לנו ששם גר האיש שהרס את הבית של משפחת ג’בארין בשעב אל-בוטום. כשפאדל התלונן למשטרה עליו כי הוא כל הזמן מאיים ומצר את צעדיו, אמרו לו השוטרים: הוא קצין יש לו סמכות גדולה משלהם ואין להם יכולת להשפיע (?) ואנחנו שואלות: מי האיש החשוב שמפעיל שם את הכל היושב שם פתאום על הגבעה?

לאלוהי השב”כ הפתרונים.

פאדל מספר שהמצב עכשיו ממשיך להיות קשה. כל הדרכים נסגרו ולא מרשים לו לזוז עם עדרו יותר ממאה מטר.

אין עבודה, אין חופש תנועה.

אין ביטחון.

הוא מקווה שהמלחמה תסתיים ויוכל לחזור לשטחיו. מבקש שנמצא מתנדבים שיגורו אצלו ויעזרו לו להתמודד עם המצב. הוא יתן להם דיור ומזון, רק שלא יהיה לבד.

פגשנו בתוואני את אנשי Operation Dove ושמענו מהם שהם מלווים רועים אבל הם מעטים ולא מגיעים למקומות אחרים. פעם גם ליוו את הילדים לבית הספר אבל באין למורים אפשרות להגיע לעבודה, בתי הספר סגורים. כמובן שבזמן הזה הצבא לא חושב אפילו לאפשר למורים להגיע ולחזור ללוות את הילדים מאום טובא בדרכם העוברת למרגלות חוות מעון המסוכנת כל כך לילדים. ככה הם חיים עכשיו.

הבנאליה של הרוע .

בשבוע הבא נבקר ישובים אחרים ונביא להם קצת אמצעי מחיה מתרומותיכן ומהאחרות.