07:30 חבלה

השער נפתח בזמן אך  למרות השעה המאוחרת יש עדין כ 20 פלסטינים מחכים לעבור. החילים אדיבים ומאפשרים מעבר מהיר ומסודר.

07:50 עזון

מול הכניסה לעזון יש האמר הצופה על העוברים ושבים.

אנחנו נכנסות לכפר בדרכנו לעזון עתמה.

נוסעות בדרך היפה דרך הכפרים כפר ת'ולת' , סיניריה ובית אמין ומגיעות לשער הנטוש שבעבר היה ממרר את חיי התושבים.

המסיק כמעט נגמר ורק פה ושם נראים עדין מוסקים בודדים.

כמו כן המזבלה המעשנת והמסריחה שנים לצד הכביש בין סיניריה ובית אמין כבויה ונראית מטופלת.

הכניסה לכפר עזון עתמה עוברת למרגלות או מתחת לבתי שערי תקוה .המרפסות שלהם ממש  צמודות ותלויות מעל לגדר.אנו חולפות על פני שני בתי הספר ומגיעת  לבנין חדש מאד ויפה שמשמש מרכז למידה וגן ילדים. בחצרו מתקני משחקים חדשים דשא ופרחים. נתרם ע'י הבנק העולמי.

מגיעות לשער העליון המאויש ע'י חילים ומהוה שער היציאה לפועלים העובדים בהתנחלויות הסמוכות וכמו כן לפלסטינים שאדמותיהם מעבר לגדר ו"זכו" לקבל אישורי מעבר לאדמות.

עשרות מכוניות של פלסטינים מכפרי הסביבה שיש להם אישורי עבודה בהתנחלויות חונות ברחובות המובילים למחסום ובמגרש חניה מאולתר ליד המחסום.

אנו משוחחות עם נהגי מוניות שמחכים לנוסעים על המצב הנוכחי שקצת יותר טוב ממה שהיה אך עדין גרוע מאד.למשל, למשפחת נהג המונית מטע זיתים מעבר לגדר.אחיו מובטל אך לא קיבל אישור לעבור במסיק לעומתו האח שהוא נהג מונית ועובד קיבל אישור והפסיד ימי עבודה כדי לעזור להורים הקשישים…ספרו על עוד דוגמאות של קשיים ושרירות לב. מוסרים ד'ש לדפנה ולהגר…

למעשה, הסיור שלנו בכפר הוא כהכנה למפגש עם תושבים שיש להם אדמות במרחב התפר ואפילו במובלעות בהתנחלויות הסמוכות לכפר .

אחרי שיחת טלפון עם ראש הכפר נסענו לעיריה ונפגשנו עם מזכיר העיריה.

העיריה נמצאת בחלק התחתון של הכפר בבנין גדול אשר בקומת קרקע יש אולם גדול המשמש את תושבי הכפר לאירועים , בקומה הבאה יש מרפאה ציבורית עם רופא ואחות וגם הרופאים לזכויות אדם באים לשם פעם בשבוע. בקומה העליונה ישנם משרדי העיריה. פגשנו את מזכיר העיריה ,אדם מרשים מאד,בוגר אוניברסיטת  א'נג'אח בשכם. דובר עיברית מצוינת. לפני בנית הגדר סביב הכפר היתה לו חנות ירקות ופירות קרוב לכניסה להתנחלות שערי תקוה (על אדמתו), חנות שקנו בה ישראלים מישובי הסביבה מתנחלים, ואנשי צבא שעברו במקום.בשנת 1997 כאשר ההתנחלות הורחבה קיבל צו הריסה לחנות ואחרי  6  פעמים שהרסו את החנות הרים ידים. עד היום ישראלים מתקשרים אליו ושואלים לשלומו ושלום אביו.דבר בצער על המצב שהדרדר.

שוחחנו ארוכות הן על המצב בכפר ועל נושא הקרקעות והן על החיים שלו ושל משפחתו תחת הכיבוש. הוא ומשפחתו המורחבת גרים בבית שמחוץ לגדר מול השער והתלאות היומיות שהם עוברים במעבר המחסום לעבודה, לבית הספר, למכולת ולרופא הם בלתי ניסבלים.

סיכמנו שלאחר החג בשבוע הבא הוא יזמין נציגים משלוש משפחות לפגוש אותנו בבית העיריה כדי שנוכל לאסוף אינפורמציה מסודרת ומדויקת. הוא הסכים איתנו שאין לעורר ציפיות ל"סידור " אישורים והמטרה היא להביא לפרסום את עוולות הכיבוש בדגש על האדמות .

חזרנו שוב דרך הכפרים וראינו שבשעה קצת מאוחרת החנויות ובתי הקפה פתוחים וישנם הרבה יותר אנשים ברחובות.