יום אחרון לרמדאן
כֻּל עַם ואינְתֻ בחֵ'יר ( כל שנה ואת/ה בטוב)

15.10 מחסום חקלאי עאנין
המחסום פתוח ואנשים עוברים רגלית או בטרקטורים, תכולת חפצים נבדקת בקפדנות כל פריט וחפץ.
עוד בטרם נעצר הרכב שלנו , איש גבוה ורזה רץ לקראתנו  מגמגם בהתרגשות , על כך שדודתו מאום ריחן הגיע לאדמתו היום והביאה לו שלושה ק"ג בשר לחג , לו ולילדיו, אבל חיילים מסרבים לאפשר לו להעביר את הבשר. אנו מתקשרות למת"ק ותוך שתי דקות מגיע אלינו קצין, סגן אלוף, מג"ד שקד מלווה במאבטח להסביר לנו שאין להעביר (לגדה) בשר שלא עבר בדיקה וטרינרית מחשש לאיכותו . נסיונות להסביר שלא מדובר בעניין בטחוני אלא הומניטרי, לגעת ברגשות, לא עזרו. הוא לא מסכים/ לא רוצה/ממלא אחר הוראות. ולהזכיר: מדובר במעבר בשר משטח פלסטיני הקרוי " מרחב התפר" אל תוככי הגדה – היישוב  עאנין, כאשר בין זה לזה מוצב המחסום מאויש על ידי חיילי צהל . שטח כבוש מכאן ומשם!

תוך כך מגיע טרקטוריסט שטוען בפנינו שלא הורשה להעביר לעאנין גרוטאות. הקצין בצניעות מתנשאת טוען שאין לו כלים לבדוק את האסלות, האם הן מובילות חומר נפץ. חמש דקות לפני סגירת המחסום הוא שולח את הטקטוריסט לפרוק את המטען החריג ומסכים לדחות את סגירת המחסום עד שובו. בינתיים מגיע טרקטור  נוסף, עליו מזרון מסריח וישן , גם אותו אין הקצין יכול לבדוק אם הוא מכיל חומר נפץ וכך גם את ערימות הבגדים הישנים, אם מכילים חומר נפץ , זה וגם אלה מושלכים במטע הזיתים הקרוב,  והטרקטור עובר.

עשרים דקות צבאיות יקרות מפז ממתין הצוות הבטחוני לשובו של הטרקטור, איש הבשר עבר כבר, עם פיתות – זה מותר אפילו ש…, הבשר נשאר אצלנו כדי שנחזיר לדודה הטובה, אבל אנחנו ממשיכות בשיח החרשים עם אותו קצין המשיב לטענותינו ב"נימוס בסבלנות ובכבוד" .

15.50 הטרקטוריסט ,חזר ואנחנו עוזבות לכיוון אום ריחא כדי לאתר את הדודה ולהחזיר את הבשר

16.10. מחסום טורה ( "שקד")
המחסום פתוח. את גדר האבן החוצה  את מסלול המעבר להולכי רגל/ נהגים האריכו בסלילי גדר תייל. אשה זקנה עוברת שם בדרכה לבידוק בביתן , מסתובבת אלי ומחווה תנועה לכיוון גדר התיל ושואלת  בערבית  "מה זה?". היא הולכת בקושי, רגלים כואבות , אבל נאלצת לחצות את המחסום בעיקוף פרסה בדרכה לביתה בטורה שמצוי ממש מול ה"מקולת" בדאהר אל מלכ שגדר וכביש המערכת חוצים בינהם.

אם צעירה עם ששת ילדיה הקטנים באה לקראתנו , לשאלתי- גם הם עברו בידוק בביתן.

בסך הכל עברו אנשים מעטים יחסית משני הכיוונים.

16.30 אנו עוזבו ברקע נשמע קול המואזין

16.40 מחסום ברטעה החדש ("ריחן")
אנו פונות  לשרוול לפגוש את החוזרים מעמל יומם אל החג הקרב , ואכן במשך מחצית השעה עוברים רבים ללא עיכובים כאשר שתי עמדות פתוחות.  מעוכבים מעטים ( שב"חים) ממתינים על הספסל, ואחרי זמן קצר הם עוברים.  מהר יחסית

המחסום עצמו , מבעד לגדר השרוול עולה כפורח , הטיפוח אסטתי מעורר השתאות, כמעט מעוות את התמונה הכללית ומסתיר את מהותה ואנו כאן כדי להזכיר.

מגדלי שמירה ותצפית על הגבעה,ועוד אחד במתחם, בודקה לבדיקת מסמכי נהגים ורכב של פלשתינאים וערבים ישראלים, מחסומי זרוע צהובים  ואחרים לרוחב הכביש , מבני ביטון: שומרים ומאבטחים בנשק, מחסום המוביל לטרמינל בדרך למתחם תפר ו/או לגדה, מגרש חניה לנהגים קשי יום, מצלמות תלויות העוקבות אחרי כל תנועה במתחם, כביש  פתלתל מוביל למתחם בידוק סחורות, לשם עברה הכלביה, חומות וגדרות מתפתלים, מסתירים את מה? .ככר מטופחת עם ספסל צילון ודגל ישראל במרכזה. כל זאת במקום מה שהיה מטע פלשתיני של זיתים או שקדים או רימונים או סתם מגרש ריק.. 

ואולי שכחנו דבר. לא חשוב. העיקר לזכור מה היה כאן קודם ואת מי משרת  הפארק המושקע ההזוי הזה!