קלנדיה, יום ו’ 3.8.12, אחה”צ
"אנחנו עובדים רק לפי פקודות. אין מה לעשות!" אמר קצין. 
באמת לא היה מה לעשות.
לא לאישה הנכה שנכנסה בצד המיועד לנשים כשהיא מדדה לעברו האחר של המתחם – המיועד לגברים. שם, מאחורי הגדרות, בין דבוקת הגברים ששנתם הארבעים טרם הגיעה עמד בנה. האישה עברה מחייל לשוטר מג"ב לקצין, פונה מבקשת מתחננת שיתירו לבנה לחבור אליה, אמרה שבלעדיו היא אבודה… "יש לו אישור?" נשאלה, "אין לו, אבל…" "אי אפשר!" היה פסק הדין.
כי הם כאמור עובדים רק לפי פקודות.
גם לא לאיש הצעיר שהוביל את שתי בנותיו לבושות המחמדים, שהצליח להבקיע את שורת החיילים הראשונה ונתפס בנקודת הבידוק שאחריה – לשיטת רשת הדייגים, וניסה את מזלו ועמד בתור ההומניטארי שנועד לגברים קשישים (מעל גיל ה-40) והושב לאחור, וניסה במחסום בו נבדקים אישורי התפילה המיוחדים לגברים שטרם מלאה שנתם, גם שם השיבו פניו ריקם, והלך אל מעבר הנשים, והושלך ממנו 
בבושת פנים, ועוד זמן רב הלך הנה ושוב מצד לצד בשטח המכונה סטרילי. "הילדות רצו ללכת לירושלים" סיפר לי, "ואמא שלהם כבר עברה מזמן, הגיעה לעיר העתיקה, טלפנתי אליה והיא חזרה לקחת את הילדות". הבחור שביתו באר-רם רצה ללכת להתפלל אבל ידע שאם יבקש אישור לא יקבל כי לפני שנה נתפס כשב"ח כשעבד בישראל ולאחר חודש בכלא הושת עליו "על תנאי" והוא רשום בשב"כ כמנוע.
כאמור – לפי הפקודות.
וגם לא לרבים אחרים, גברים צעירים או נערים שלא עמדו בסטודנטים של קובעי המדיניות 
גסי הלב. הנשים עברו בזרם שוטף תוך בדיקת חפציהן ואילו גברים, הוגדרה מסוכנותם בין גילאי 12 ל -40. לא חודש לפני. והניירות נבדקו בקפידה, והילדים חייבים להיות צמודים לקושאן המקורי (לתעודת הלידה) ולאחד מהוריהם. אלו שהתלוו לדוד או מכר נשלחו מהמקום.
כאמור – הכול לפי הפקודות.
ולפי הפקודות שונו הנהלים בצהריים: מחיצות המתכת נגררו מהמקום ושורת 
חיילים תפסה את מקומם והפרידה בין המון האדם לדרך המובילה למחסום.
אז עלה על אחת הבטונדות כעל במה מאולתרת איש צנום ואדמוני, בעל תפילה, שדרש באזני המאות שלא הורשו לעבור וכשסיים נפרסו שטיחי התפילה ושורות שורות עמדו האנשים מאחורי הדרשן ונשאו תפילה בכוונה יתרה, והושיטו כפות ידיהם בתחינה לאלוהיהם וכרעו על האדמה המזוהמת, בין גדרות התיל ללובשי המדים.
בין אלפי בני הגברים והנשים שזרמו לעבר המחסום כנהרות אדם בלטו דיוקנות פני רצוחים שנתלו סביב על החומות הפנימיות וביניהם עלי ח'ליפה אותו הכרתי צילמתי וגם כתבתי אודותיו:
http://www.etgar.info/he/article__536/
רגע אחד של נחת בלב הסחי היה כשאישה זקנה נתמכת במקל יצאה מבין חבורת הגברים והתקדמה נחושה לעבר החיילים, מה שקרוי בלשונם "פריצת מחסום". בניגוד לנהלים ולא לפי המקובל או הפקודות לא הגישה את תעודתה וגם לא הגיעה מהמקום המיועד לבנות מינה. למרות אטיות הליכתה היה נדמה שהיא שועטת, נמרצת ולהוטה וחצתה את תחומם כשפניה למחוז חפצה.
והם שלא יכלו לה ולרוחה, הסיטו מבטם כמו לא ראו.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanJun-8-2025קלנדיה: ריקנות במרחב הציבורי
-
