קלנדיה - נפתח השער שהיה נעול בשרשראות ברזל
בתוך האופל הגדול, בתוך קשיי הפרנסה וחוסר התקווה, כל כך מעט דרוש כדי להעלות חיוכי שביעות רצון על פני אנשים.
לפתע, בלי הודעה מוקדמת, בלי הכנה, נפתח השער שהיה נעול בשרשראות ברזל במשך חודשים ושוב הדרך פתוחה בפני עוברים ושבים כבעבר.
זה היה איזה קפטן שבא וסגר, אמר תושב מחנה הפליטים, היום בבוקר, אמר, באו חיילים ופתחו.
הכוונה ללכת למשרד המת”ק נכזבה.
- הם צריכים לעבוד עד חמש אבל סגרו כבר בארבע, אין לי מושג למה, אמר איש אבטחה.
פניתי אל הדרך המובילה אל מחוץ למחסום.
אבל מה שידעתי אני, שסגור, לא ידעו בני משפחה שהגיעו מרמאללה, אם אב ושתי ילדות שבאו למשרדים לקבל אישור מעבר עבור האב – היחיד מארבעתם שאינו בעל “התעודה הנכונה” שמקנה לבעליה זכות לפגוש את בני משפחתו שמעבר לחומת האפרטהייד.
אחרי שהארבעה עשו את המסע הלא פשוט של עלייה וירידה בארבעה גרמי מדרגות המתכת והגיעו אל מול חדרי המנהל, האור הקלוש והספסלים המרוקנים לא היה בהם די כדי לבשר להם שהמקום ריק.
האב שהלך ראשון דחף את הקרוסלה שמובילה לסככה שלפני המשרדים ואז קרה הבלתי צפוי ומנגנון הקרוסלה ננעל. לא פנימה ולא החוצה. האב מצא עצמו תקוע בין מוטות המתכת, אשתו ובנותיו מחוץ להן ואני במקרה הגעתי אל העבר האחר בדרך היציאה מהמחסום. הזעקתי מאבטח שעמד ליד עמדת בדיקת התעודות. הגיע המאבטח אל האיש הכלוא וניסה לדחוף שוב ושוב את מוטות המתכת וכלום. לא זזו. הזעיק את חברו וחברו הזעיק חבר אחר, עמדו שלושה בחורים חסונים וחמושים, משכו ודחפו וטלטלו, אבל המתכת הייתה עקשנית מהם ולא נכנעה. האיש נשאר תקוע בתווך והאישה ועמה שתי הבנות עמדה מהעבר האחר, כל כך קרוב לבעלה וכל כך רחוק ממנו והתייפחה. אין לך מה לדאוג, אמרו לה הבחורים עם הרובים, נוציא אותו מפה, רק עוד כמה דקות, אבל הדקות התארכו ונמתחו. בעצה אחת עם בעלה ומתוך אמונה בדברי המבטיחים, לקחה האישה את בנותיה ופנתה ללכת לאחותה בירושלים. הזמן לא עצר, חצי שעה חלפה, אנשים בדרכם עברו ותקעו מבט משתומם באיש שתקוע בקרוסלה וקבוצת מאבטחים מקרקרת סביבו ללא תושייה, אז הוזעק למקום שוטר שהצטרף לכוח המנסה, אבל גם הוא לא הועיל, המתכת לא נכנעה.
השוטר הציע שהאיש ייתפס על מוטות הקרוסלה וינסה לעבור מלמעלה, יש שם רווח, אולי ככה יוציא את שאר גופו, עלה האיש על מוטות המתכת, שלף את ראשו מבעד למוטות אבל שארית הגוף לא עברה. חזר וירד אל בין המייצרים וחיכה. שוב התייעצויות, שוב דחיפות ומשיכות, שוב הבטחות – לא נשאיר אותך לבד… יהיה בסדר… רק עוד כמה דקות… אבל הדקות התארכו.
מאז שעזבה אשתו האיש לא הוציא הגה מפיו. לא אמירה, לא אנחה ולא בקשה. עמד כלוא וחיכה
כשהשעון הראה שזמן הכליאה מתקרב לשעה, כשהשמיים שבחוץ החשיכו, וכשחרף ההבטחה “נשאר אתך פה כמה שייקח”, קצרה גם רוחם של הכביכול מסייעים ובסיעור מוחות החליטו להזעיק אחד מעובדי המת”ק שיבוא עם המפתח ויחלץ את האיש. למה רק עכשיו? – לא לי הפתרונות.
טילפנו למי שטילפנו. עוד מעט הוא יבוא עם המפתח אמרו. אבל אז, עלה השוטר למעלה, הוריד את הפאנל העליון של הקרוסלה, מישש בכל מקום, לחץ על כל בליטה, ובדרך פלא הפלונטר הותר והמנגנון שוחרר מנעילה. שמחו המאבטחים, שמח השוטר, נפרדו בגיל מהאיש ששוחרר והלכו שמחים וטובי לב לדרכם. והאיש שיצא מביתו לפני שעות כשמטרת פניו לבקר את משפחתו בירושלים עזב את המחסום מהעבר האחר מזה בו הלכו אשתו וילדותיו, שב לביתו שברמאללה.
זה לא אירוע של אלימות ולא של ירי על מנת ואפילו לא של מעצר. זה אירוע בשולי הדברים הדרמטיים, שמיטיב להאיר את המציאות של שליטה בכל תג של חיי מיליוני בני אדם לאורך עשרות שנים, בני אדם שלא ידעו יום אחד של חירות, כי השאלה למה אדם אינו זכאי מתוקף היותו אדם לפגוש את בני משפחתו כי אווה לבו לראותם? למה ילדות רכות בשנים נאלצות לצפות בהשפלתו של אביהם וללכת בלעדיו להיכן שהובטח שילכו כמשפחה?
שאלות כאלו ושכמותן מהדהדות וחייבות להמשיך ולהדהד.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanJun-28-2026קלנדיה. הגשר שמוביל מירושלים למחסום קלנדיה
-