קלנדיה
יום ששי הרביעי של רמדאן 2015.
במחסום מנסות להבין למי מותר ולמי אסור ואם עדיין או שוב איכפת לצבא איך הוא נראה.
מערכת סבוכה של היתרים ואיסורים נובעת מן האני קובע ,אני אוכף את כל האבסורדים, אני משנה לפי גחמותי וההבנה והאינסטינקטים הצרים שלי.
עליכם הפלסטינים המחיר. עליכם לציית, להיכנע, לספוג השפלה ואלימות. כי כך סדר הדברים, ירושלים שלי והמסגד אצלי, ואצלכם נייר שאני הנפקתי וקבעתי אם המספרים עליו נאים בעיני.
והמחיר קשה. 
רבבות של נשים, ילדות, טף וקשישים מגיעים מותשים אחר זמן נסיעה ארוך, נדחסים עד סכנת דריסה בין הבטונדות והגדרות וחוטי התיל ותעלת הביוב ושבילי הזבל. בתורים גם צעירים וצעירות עם תקווה קלושה שאולי מערכת הסינון החוקית תתרופף, תתרופף לרגע או בטעות.
על פני כולם הבעה של יסורים וחרדה ברמה זו או אחרת.(אולי אפשר לראות מעט בתמונה).
החוקים – מותר לנשים מעל 30, גברים מעל 50, ילדות עד 16, בנים עד 12, נשים בין 16-30 רק עם תסריח, גברים בין 18-30 גם לא עם תסריח. ילדים בגיל המותר רק עם הצגת קושאן. נכים ונכות רק בליווי הסהר האדום, המלווה אם גבר המלווה את אמו הקשישה יורחק למעבר הגברים הבאמת רחוק ואינשאלה תיפגשו.
מערכת החוקים הנ"ל נאכפה במשך שעות. מטבע הדברים משפחות שהגיעו יחד ולהם בני משפחה בגילאים שונים הופרדו.
האמהות דואגות לבת איך תסתדר לבד כל היום ברמאללה כשהיא בכלל מאזור אחר, או הצטערו קשות על התיק ובו כל מה שצריך למשך היום ונשאר מאחור אצל הבת או הבן. שמענו הרבה "עאיזה אלשנטה – אני זקוקה למזוודה" . אם תאמרו לה תחזרי תיקחי תשיב אבל לא אצליח לעבור שוב בגלל הדוחק.
אחר כמה שעות,בסביבות 12:00 מערכת הסינון אכן התרופפה מעט, ואחר כך לגמרי ואלה שהיו להם סיבולת וסבלנות ולא נכנעו ולא התמוטטו עברו כאילו אין מחסום.
המחסום על כל תלאותיו , קרוב קרוב למחנה קלנדיה שם משפחות אבלות על בניהם שיצאו מן הבית למחסום או להפגנה ולא חזרו ועכשיו נוכחים בפוסטרים על הקירות והבטונדות,כמו במקומות אחרים בגדה.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanJun-8-2025קלנדיה: ריקנות במרחב הציבורי
-
