בחדשות מודיעים ששוב היו הבוקר התפרעויות צעירים בהר הבית ושנעצרו שני ילדים בני 12 ו-14 שזרקו אבנים על אנשים בדרכם להתפלל בכותל. חם ואביך, שמיים חומים – בקושי רואים את המגדל של אוגוסטה ויקטוריה על הר הצופים.

כבר בכניסה למחסום מתברר לנו שהיום עוברים הרבה יותר אנשים לתפילות. משלמים בדוכן ביציאה את הכרטיסים לאוטובוסים, וישר ממלאים אותם ונוסעים לשער שכם. ירדנו לעמדות הבידוק בסוף הירידה למגרש החניה. כמות בלתי נתפסת של משטרה, מג“ב ואפילו נציג מת“ק במתחם עצמו, חיילים נוספים צופים מהסככה שמעל למקרה שאולי יקרה, וכמובן גם עומדים בכניסה ובשטח המחסום עצמו.

ואז מתברר שהיום הסיפור הקשה הוא מניעת המעבר מילדים מעל גיל 12 והפרדתם מהמשפחות. ממש עצוב לראות איך מגיעות משפחות נרגשות עם כמה ילדים, ועל אחד מהם נאסרת הכניסה בגלל גילו. ברור שילד שמופרד מהמשפחה לא יכול לחזור לבד. יש הורים שמוותרים על המעבר גם הם, יש שהורה אחד עובר עם האחרים ואחד חוזר עם הילד. הרבה השתדלויות ותחינות, רק חלק קטן מהן נענות – זאת במקרה שהתמזל המזל והמקרה הופנה לקצין המת“ק או לחיילת שעובדת איתו, ואלו הפעילו שיקול דעת והחליטו שילד שגילו חודש חודשיים מעל 12 , המלווה באחים ואחיות קטנים והורים, לא מסכן את המצב הביטחוני בישראל. את המוחזרים מסלקים בגערות לשביל צדדי – הכול מהר מהר שלא יהיו עיכובים.

היום ויתרו על הבידוק במגנומטרים ידניים בעמדות התחתונות, ושניים שלושה חיילים וחיילת מחמרים בקריאות עצבניות גם בכל מי שעבר להמשיך לצעוד בעלייה למחסום עצמו. לא מרשים לחכות לבני המשפחה שעדיין מחכים בתור. במחסום עצמו נעשה כרגיל בידוק חפצים במסוע, ורק מעט מתבקשים לבדיקות חוזרות של התעודות.

אנחנו מנסות לברר אם ההקפדה היתרה על גיל 12 היא חדשה מהבוקר, בגלל שני ילדים שזרקו אבנים בדרך אל הכותל, אך לא ממש מקבלים תשובה. לא זוכרים שכך היה לפני שבועיים כשצפינו כאן. מכל מקום, יש לנו דיבור עם החיילות, השוטרים ואיש המת“ק. חלקם מקשיבים ממש לתהיות שלנו – למה בודקים מסמכים של מבוגרים שברור שהם מעל בני 40, ובעיקר – תסתכלו עליהם, אנשים כמונו וכמוכם שחולמים להגיע לירושלים לפחות פעם בשנה – מה יזכור ילד כזה מחוויית הפרדה קשה שכזאת? האם שווה לצרוב לעד השפלות משפחתיות כאלה בתודעה? ולאיזה כעס ואלימות הן יגרמו בעתיד?