כמו בסרט הוליבודי על הפלישה למרס. כזה היה המראה שיעל ואני נתקלנו בו כאשר ירדנו מן ה”פשפש” לתחנת הדלק.

צי של מכוניות משטרה מהבהבות בחשכה ופרוז’קטורים ענקיים ומשאיות רבות. בגדר פרצה רחבה וחיילים ברובים שלופים. הבלוקים הענקיים של החומה מורמים. מסביב עמדו אנשים המומים. כאילו בוצעה מזימה בלתי אנושית על ידי יצורים מנותקים. הסתכלנו בחרדה ובכאב. הכל מסביב סגור לשבועיים של בנייה וכדי להוסיף על הטרטור נסגר גם הכביש המוביל לתחנת הדלק כדי שחוסר הנוחות יהיה מושלם. היה לנו הכבוד לפגוש את המפקד החדש באזור (אבי ביטון). קודם דברנו אתו בואדי נאר והוא היה ידידותי וקשוב, אך לא בדיוק נענה. לדבריו אנשי המשפחה שמאחורי המחסום יכולה לעבור עם מכוניות אך אף אחד אחר לא, כדי לשמור על קדושת הדרך לקדר — ציר רק ליהודים הסביר המפקד. לאחר מכן פגשנו בו בתחנת הדלק מלא גאווה והתרגשות על המבצע הבטחוני=ההסטורי וגדולתו ההנדסית. לא יכולנו להרגע. חווייה כזו מאפילה על כל המאורעות במחסומים.

בואדי נאר שם היה עלינו לזרז את החיילים כמה פעמים שיתנו לאנשים לעבור. למזלנו הגיעה קבוצה של קצינים גבוהים ואז הניחו החיילים לכולם לעבור, כי האחריות עברה לבוסים הגדולים. היינו גם במת”ק והופתענו מצורתה וממדיה הקטנים של הבודקה המשרתת מספר גדול של אנשים. פתוח שם רק מ- 8.30 עד 14.00 (נרשם על ידי רוני)