נפגשנו בשעה 15:30 עם הלמוט בתחנת הדלק באבו דיס. החומה מתקדמת בקצב, ולוחות הבטון המפלצתיים מחליפים קטעים בהם היו לוחות ישנים נמוכים יותר. בסמוך לקטע החדש הוצב האוטובוס השרוף מהפיגוע האחרון. הלמוט ביקש להראות לנו את העבודות להמשך החומה מאחורי מנזר האחיות של סנט וינסנט דה פול. החומה המתוכננת מפקיעה שטחי כנסיה ותחצה בין שטח המנזר בו קיימת פנימייה לילדים, לבין שטח בוסתן שמעבדות הנזירות. הלמוט נזעק על כך ועל חוסר האסרטיביות של הנזירות ושל העו”ד המייצג את הוותיקן. הנזירות מצדן מפגינות אדישות והשלמה, ואומרות שהצבא הבטיח להן להקים שער עם מנעול ולתת להן מפתח כדי שיוכלו להמשיך לעבד את הבוסתן (אשרי המאמין) והן מצדן מסתפקות בכך. ייתכן כי אינן רוצות להלחם על הזזת תוואי החומה שמשמעותה תהיה הפקעת שטחים מהתושבים הפלשתינאים מסביב. לאור חוסר רצונן של הנזירות לפעול, לא נראה לנו כי יש מה לעשות.תוך כדי הסיור התקבל טלפון מאחת המתנדבות הבינלאומיות (הכוח האקומני) שנמצאה בוואדי נאר ואמרה כי יש הרבה מאוד מעוכבים, וכן כי אחד מהם נלקח לבדיקה והתלונן כי הופשט ועבר התעללות מינית. מיהרנו לשם, אך עד שהגענו הנחקר כבר לא היה שם. אכן היו הרבה מאוד מוניות מעוכבות שהתעודות של נוסעיהן נלקחו לבדיקה. לדבריהם הם כבר היו שם יותר משעתיים – בדרכם מרמאללה לחברון אחרי שכבר עוכבו בקלנדיה. פנינו למפקד המחסום – איש קבע של מג”ב בשם יעקב . לדבריו העיכובים והבדיקות הם לפי הוראות השב”כ בגלל “אירוע חמור” שאת פרטיו לא יכול היה למסור לנו. שאלנו על האיש שנבדק קודם לכן. בתחילה הכחיש, אח”כ אמר שאכן היה מי שנבדק ע”י המשטרה הכחולה, אך לא ידוע לא על התעללות. סיפרנו כי האיש התלונן ושמענו את יעקב מדווח על כך למישהו בקשר. התרשמנו כי למרות קשיחותו, הוא מנסה מאוד לרצות אותנו ולעשות עלינו רושם טוב, ובדק למי אנחנו מתקשרות. התקשרנו לאבי ב, מ”פ מג”ב סוואחרה; הוא אמר שהוא בישיבה אך יבקש לבדוק המצב. התקשרנו לשלומי הסמ”פ, שהבטיח לטפל במצב, וגם לטליה, העוזרת של אילן פז, וגם היא הבטיחה להתקשר למי שיכול לעזור. משהו מכל הטלפונים האלה עזר כנראה, כי אחרי דקות אחדות התקשרו למפקד המחסום ושמענו בקשר כי מודיעים לו לשחרר את כולם ומעכשיו לתת למוניות לעבור ללא בדיקה של תעודות. תוך דקות השתחרר התור והתנועה זרמה,ואנחנו חזרנו הביתה.