חול המועד סוכות. סגר.  

7:00  שיח' סעד

לאורך הדרך ראינו ילדים רבים הולכים לבית הספר, השעה הייתה לפני שבע בבוקר.
במחסום פגשנו נער בן ארבע עשרה, שהחייל לא נתן לו לעבור מאחר שלטענתו אישור בית הספר לא נכתב על נייר רשמי של בית הספר (על האישור הייתה חותמת רשמית של עיריית ירושלים). כעבור מספר דקות התאספו סביבנו שישה נערים , ארבעה בני ארבע עשרה ושנים בני שש עשרה, שהיו בידיהם אישורים מבית הספר ותעודות לידה וזיהוי (בהתאם) והחייל במחסום לא אפשר להם לעבור. ביום הקודם ניתן להם לעבור.

ענת התקשרה לחמ"ל עוטף ירושלים וא. השתדלה לעזור, קבלה את הפרטים של הנערים וניסתה לברר מה מצב האישורים. מאחר שהדבר נמשך דקות ארוכות והנערים כבר היו עלולים לאחר לבית הספר ענת התקשרה לע. מפקד עוטף ירושלים, ששהה בצפון בחופשה, בכל זאת אמר שיטפל בעניין.   אחד הנערים קישר אותנו עם מנהל בית ספרו שאמר שהאישורים מתעכבים בגלל החגים ויינתנו ביום ראשון.

לבסוף חזרה ענת לא. שבשרה כי לשני הנערים בני השש עשרה יש כבר אישורים ועליהם לקחת אותם (אנחנו מקוות שבבית הספר יורו להם היכן לקחתם) ולדבריה נערים בני ארבע עשרה אינם חייבים באישור כזה.

ניגשנו עם הנערים למחסום שאליו הגיע מפקד ממג"ב (שכנראה נשלח לשם ע"י ע.), והסביר שבאישור בית הספר של אחד הנערים כתוב שסיים כתה י"ב, הוא איננו יכול להעבירו אבל יעשה זאת לפנים משורת הדין. לאחר בדיקת מסמכיהם של שאר הנערים העביר את כולם. השעה הייתה שמונה וחצי! אחד הנערים כבר התייאש וחזר הביתה, הפסיד יום לימודים בגלל שרירות לב של החייל שהופקד על המחסום, או בגלל הוראות לא ברורות, או בגלל החגים שלנו.
 

 7:40  סילואן

 לאורך הדרך היו מוטלות אבנים ענקיות ממש, כנראה נעשה בהן שימוש  במהומות הימים האחרונים.
למרגלות עין חילווה היה פקק. מכונית משטרה עם אנשי ימ"מ עצרה את התנועה. מחכים לצעדה של המתנחלים, כנראה להכנסת ספר תורה. אחד השוטרים שאל אם יש לנו רכב, ואמר, אתן יכולות לעבור. פשוט ובגלוי – ליהודים היה המעבר מותר, מפני שלא כפלשתינאים  אין חשש שיפריעו לצעדה. "גם ליהודים יש זכויות" אמר השוטר, "ליהודים יש יותר זכויות" ענינו. "זאת מדינה יהודית" הגיב בתשובה ניצחת. (למה הפלשתינאים לא מוכנים להכיר בישראל כמדינה יהודית? זה למה!) ניתן היה, אמנם,  לצאת מן הכפר בדרך אחרת אך דיירי הרחוב שנחסם לא הורשו לחזור לבתיהם ברכב, לעומת זאת מכונית מלאה נוסעים בעלי חזות יהודית מובהקת נסעה ללא כל עיכוב.

ענת התקשרה למשטרה כשאחד השוטרים ביקש שיתנו לו הוראה לאפשר מעבר לדיירי הרחוב לאחר בדיקת כתובתם בתעודה הזהות,  התשובה שניתנה לענת הייתה שהוראה כזו ניתנה וישלחו שוטר שיטפל בכך.
 
את אחת הפלשתינאיות שסירבה להזיז את רכבה בניסיון לעמוד על זכותה להגיע לביתה עמד השוטר לקנוס, מאחר שמכוניתה חסמה את המעבר, אך היא נכנעה ברגע האחרון. נאלצנו לעזוב ונוכחנו שהרוחות מתחילות לסעור ואחד הפלשתינאים זעק: זאת גזענות!

בדרך חזרה התקשרנו לחגית עפרן, לדובר המשטרה וללשכת מפקד משטרת ירושלים פרנקו והבענו את מחאתנו על ההתנהלות המבישה והתרענו על המצב הנפיץ שנוצר שם.