15.00 – 18.00

שיח' סעד

בשיח' סעד קידמה את פנינו ערמת הזבל, ההולכת וגדלה, המשתפלת מן השכונה עד לגדר המקיפה אותה. הפעם ניתן לנו להיכנס דרך המעברים הצרים המגודרים ה"משתכללים" עם מפעם לפעם. החנויות בכניסה לשכונה סגורות. בעליהן עזבו כמו מרבית התושבים בעלי תעודות כחולות. שוחחנו עם שני גברים מובטלים שאינם יכולים לעזוב את 'בית הסוהר' הזה.

לדבריהם לא תהינה עוד פניות לבית המשפט העליון, המצב נקבע והם עכשיו נמצאים באופן פורמאלי מעבר לחומה, על אף שעדיין אין שלט אדום האוסר כניסתם של ישראלים.
 בעלי תעודות כחולות ובעלי אישורים מורשים לעבור. גם לתלמידים ניתן לעבור בדרך כלל אלא אם למפקד המחסום מתחשק אחרת.

המצב גרוע מתמיד והשכונה נראית עזובה ועצובה!

המשכנו בדרך האמריקאית לכיוון ראס אל עמוד, תחנת המשטרה נטושה, כנראה מוכנה להעברה לידי המתנחלים ששכונתם שמעבר לכביש, פורחת.

באבו דיס, לאורך החומה כתבות גרפיטי רבות חדשות. ליד מלון הקליף היה השער לכיוון קדמת ציון פתוח אך החיילים מנעו מאתנו, כרגיל, את הכניסה.
 ליד הפשפש נוכחות צבאית, לא היו נכנסים או יוצאים.

נסענו דרך א-טור לא-זעים ושוחחנו עם האנשים בחנות המכולת. גם כאן תחושה של עזובה. בתים שוממים, מבנים ענקיים של שבע קומות שבנייתם לא הושלמה. שוב, דיווחים על עזיבתם של כל בעלי התעודות הכחולות. הם באים לבקר במשך היום אך פוחדים להישאר ללון פן ייתפסו ותימנע מהם התמיכה של הביטוח הלאומי.

הם שוכרים חדרים בעיר העתיקה, לפעמים חיות ארבע משפחות בחדר אחד. לחלקם בתים מפוארים בכפר ששומרים על חזות נקייה ומטופחת, אולי בתקווה לימים טובים יותר. בנוסף יש התעמרות בבעלי העסקים במקום. 18 מכוניות ישראליות שטופלו במוסך שבכניסה לכפר, הוחרמו! בעלי המכוניות שקיבלו כאן טיפול מקצועי זול, נקנסו. על יד אותו מוסך עמדה מכונית ישראלית אחת הנושאת את התווית "יהודי אינו מגרש יהודי"! גם כאן אין שלט אדום האוסר על כניסת ישראלים. כל המכוניות בכפר בעלות מספרי רישוי ישראליים.

כשהתקרבנו למחסום הקונטיינר ראינו טורים ארוכים של מכוניות משני הכיוונים. קבוצה של פועלים שהגיעו ברגל מיום עבודה והתכוונו לעבור, כהרגלם, דרך המחסום אל המוניות הממתינות מעברו הדרומי, הורחקו ונאמר להם בגסות האופיינית: "ממנוע". איש  מהם לא ידע על שינוי בהרגלי המחסום, (למה שיסבירו להם?). ניסינו לפנות בשאלה (מנומסת) אל החיילים אך אלה התעלמו מפנייתנו והסתכלו דרכנו כאלו היינו אוויר. רק אחרי שהתקרבנו מאד למחסום ומפקדו ביקש שנתרחק, ניצלנו את ההזדמנות שנוצר מגע וחזרנו וביקשנו להבין מה קורה. תשובתו הראשונה הייתה: "תפנו לדובר צה"ל בשאלות". רק אחרי ריכוך קל הסכים לומר לנו שמפרקים את המחסום ה"ארעי" הזה ועומד להיבנות כאן מחסום כהלכתו. מעכשיו על הפועלים לעלות על מוניות לפני המחסום ולא אחריו. ורכן בעלי המוניות הבינו את המצב במהירות ומדי פעם הגיעה מכיוון בית לחם מונית ריקה שעשתה סיבוב פרסה מסוכן בכדי להעלות את הפועלים שעמדו על הכביש.

אחרי מספר ניסיונות הצלחנו להגיע בטלפון אל י., בחמ"ל עוטף ירושלים שאישר את שראינו שמעכשיו אין עוד מעבר של הולכי רגל וכי הידיעה על כך פורסמה וש"כולם יודעים". כשהסברנו לי. שלפחות כאן כולם לא יודעים, הבטיח לדווח על כך למפקדו.

שלושה אוטובוסים עוכבו, כל 60 הנוסעים מסרו את מסמכיהם, ואחרי רבע שעה קיבלו אותם בחזרה. האומנם ניתן לבדוק 60 מסמכים ברבע שעה?

כל אותו הזמן עסקה המשטרה הכחולה בבדיקת מספרי המנוע של חלק מן המכוניות הפלשתיניות, בכדי לאתר מכוניות גנובות!

החלטנו לעשות סיור בשטח E ופנינו לכביש יריחו. במישור אדומים עשינו סיבוב פרסה ונסענו על פי שילוט חדש לכיוון משטרת ש"י. בכל השטח שמשני עברי הדרך, נעשות עבודות עפר ומתוכננות הרחבות של מעלה אדומים; "נוף אדומים" ו"מבשרת אדומים". גשר ענקי עובר מעל דרך יריחו במטרה לחבר בין מעלה אדומים לשכונות החדשות. מהכביש הישן לירושלים פנינו עוד לכיוון מפקדת משמר הגבול משם צפינו על כביש "מרקם החיים" המפוצל שעדיין לא נפתח לתנועה.