א-רם/קלנדיה – יום ג’, 11.5.04 אחה”צ משקיפות: רוני ה. – איה ק. + אורחת: מכטילד אי. (מהקבוצה האקומנית) – נורה א. (מדווחת) 16:30 – א-רם: תור ארוך של מכוניות – הולכי רגל מתקדמים מהר – אין מעוכבים 16:50 – קלנדיה: מיד עם הגיעינו הציג את עצמו המתנדב דייב כבן-דודו של חברתנו יעל נ. וסיפר שלדעתו, המצב במחסום השתפר לאין ערוך לעומת שנה שעברה כשגם אז שרת שם כמתנדב. לטענתו, מעבירים כמעט את כל הולכי הרגל והאווירה רגועה. בהמשך התברר לנו, שהמצב לא בדיוק, כפי שמתנדב שזה עתה הגיע מבין אותו. כדוגמה: בין 7 המעוכבים שהצטברו ליד המחסום במהלך שהותנו שם, היה גם אדם שפשעו היה שלא עמד בתור לבדיקה, אלא צעד בשביל המקביל לתור הבדיקה. מפקד המחסום, שחר, החליט להעניש אותו על כך, והוא הוחזק במקום, יחד עם 6 המעוכבים האחרים שנתפסו בשדה של “טורה-בורה”, במשך שעות רבות והיה שם עדיין כשעזבנו אחרי 19:00. “צריך ללמד אותם לקח” אמר גם דייב.בינתיים בררנו עם המוקד להגנת הפרט מה עלה בגורלו של המעוכב האחרון ההוא: ב-20:30 (!) לקח אותו ג’יפ צבאי למקום קרוב למחסום “למעצר” בטענה שהוא “מבוקש”. הוא שוחרר רק ב-1:00 לפנות בוקר והוזהר, שאם ייתפס עוד פעם מנסה לעקוף את המחסום, ייעצר סופית. אילו אכן היה “מבוקש”, הרי לא היו משחררים אותו כלל. יש להניח שמשהו בו פשוט הרגיז את החיילים או את מפקד המחסום – אין הסבר סביר אחר להענשה השרירותית והאכזרית הזאת!צפונה מהמחסום גילינו שהאזור הוצף במים – לאחר בירור מצדנו התברר שבלילה הקודם חפרה שם החברה שבונה את החומה והתפוצץ צינור. כתוצאה מההצפה, הזיזו את הבאסטות שבד”כ מוצבות שם, ולחץ המים של האזור הולך ויורד. רוני דיברה עם מורן ממוקד החירום וביקשה ממנו לדאוג לכך, שהתקלה תתוקן בידי הגורמים האחראיים. הוא הבטיח לטפל בבעיה. לצוותי קלנדיה: אנא עקבו אחרי העניין ודיווחו, אם הצינור אכן תוקן.באזור שדה התעופה עטרות לשעבר עומדת כעת החומה הסופית במלוא זוועתה! היא הוקמה במהירות הבזק! כשהגענו לשם, הסתובבו שם ובאזור המוניות חיילים בעצבנות רבה וברובים שלופים. נראה שקודם לכן, היה עימות בינם לבין ילדי מחנה קלנדיה.ב-17:30 הסתרך תור ארוך של מכוניות לכיוון דרום. הלכתי לראות, איך נעשית בדיקת המכוניות. החיילים הבודקים רצו לגרש אותי בטענה שזה שטח צבאי. פניתי למפקד אורון והסברתי לו שזה חלק מהתצפית שלנו ושכך אנו נוהגות תמיד, והוא נתן אישור לעמידתי שם. אסור להיכנע לגחמות של כל חייל חדש שמתחשק לו לקבוע כללים לפי נוחיותו. בזמן שעמדתי שם, נבדקו המכוניות בצורה יעילה יחסית, אך בו זמנית בודקים גם את עגלות הסבלים העובדים בשטח – ואז נתקעות המכוניות בהמתנה. בעיה של חוסר כוח אדם, כרגיל.