חווארה צפון דרום, יום רביעי 19.5.04, אחה”צ משקיפות: דברה ואילת, אורחים: צלמת: ענת צלם: פיליפ. סיכום כללי: למעט אירוע אחד קשה ושניים קשים-מינוס ו”קטע” מתנחבל כמעט מצחיק אחד – צפון ודרום תיפקדו טוב מאד (אם אפשר בכלל “לתת ציונים” לכל ה”מוסד” הנבזי הזה) . היחידה החדשה אשר דאגה ל”קשט” את כל המתחם בשלטי ענק של אותותיה וסמליה הססגוניים מה שבנוסף לדגלי ישראל וכרזות הארגונים הלאומנים היהודיים מגביר את תפאורת האבסורד והגרוטסקי – מתפקדת טוב מאד והחיילים משתדלים להיות יעילים ומשת”פים.חייבות לציין לטובה את סג”מ י’: רגוע ונעים ועם הרבה רצון טוב. אם קיים “כובש הומני” עלי אדמות, הרי הוא סג”מ י’! סמי מת”ק בצפון אף הוא נינוח ושופע נחמדות…מבחינת התיעוד של הצלמים היתה זאת החמצה כי חווארה נחוותה כמעט צ’ק פוינט שפוי… ולא כתמול שלשום… אבל בהמשך הערב במקומות אחרים כבר “השלמנו” את החסר ועל כך דיווחים נפרדים. חווארה דרום בשעה 15:00. 9 מכוניות בתור. לדברי הראשונים – חצי שעה.בתור המבוגרים 10.בתור הצעירים 20כרגיל – אין שולחן עליו יכולים הנבדקים לשפוך את תכולת התיקים ועליהם לעשות זאת על הבטונדה המזוהמת או איך שתבחרו להגדיר את המדרך ה”מחסומי”.אין מקור מים.בבור – ללא צל וללא מים – 5 מעוכבים. ביניהם 2 שחזרו לפני 4 וחצי שעות לדבריהם מהמת”ק ולא קיבלו תסריך. לא מאפשרים להם לחזור הביתה לשכם כי אין להם אישור מהמת”ק שלא קיבלו אישור. אחד מהשניים נראה מאד צעיר 15 או 16. ומאד אפאתי. כאילו שרוי בהלם.לגרסתו של סמל מ’, הם במחסום לא יותר מ-40 דקות, שאז הוא התחיל את המשמרת ועיכב אותם. למי להאמין? שאלה רטורית.בשעה 15:20 החיילים עצרו את המחסום מסיבה לא ידועה. שוחררו 3 מהמעוכבים אבל אמרו להם לחזור לתור עד שייפתח המחסום. 2 הוותיקים כולל הילד לא שוחררו.בשעה 15:30 המחסום חזר לעבוד. הגיע גבר צעיר נסער ביותר על סף בכי עם ת”ז וכרטיס מגנטי. סיפר שאשתו בת 18 מירדן לבד עם התינוק בבית בכפר, היא התקשרה אליו לעבודה שהתינוק נפל מן המדרגות. היא לא יודעת להסתדר והוא חייב להגיע מייד הביתה. כנראה רק בגלל שהיה כל כך נסער וחרד וצעק – החיילים לא אפשרו לו לעבור. היה היסטרי, במצוקה נוראית!ניסינו בכוחותינו הדלים להרגיע אותו ובו בזמן להתקשר למת”ק ובו בזמן לדבר עם מ’… אחרי שכמעט הצלחנו להרגיע אותו (דיבר עברית) הצענו לשלוח אמבולנס משכם שיגיש עזרה לאישה שבבית הוא שלל את זה מכל וכל והסביר שבשום אופן היא לא תשתף פעולה עם אף אחד חוץ ממנו עצמו כי “ככה זה אצלנו”.הצלחנו להשיג את המת”ק. חקרו וחקרו אותו במשך 10 דקות תמימות על מנת להוכיח לכל העולם שהאיש שקרן ובסוף החקירה אכן “הצליחה” ושללה את מעברו! ה”שיחה” הזאת גרמה רק נזק כי הצעיר עכשיו ממש איבד את עשתונותיו ולא הצלחנו יותר להרגיע אותו. בינתיים הצלחנו להשיג גם את “רופאים” שאמרו שהם עסוקים מדי בעזה וכל מה שהם יכולים להציע זה לשלוח אמבולנס משכם… האיש דהר חזרה למוניות אחרי שאמר לנו שהוא יגיע הביתה בדרך אחרת. בינתיים קיבלנו מדפנה אלטרנטיבה נוספת ורצתי אחריו לעכב אותו כדי לנסות אותה והספקתי לראות אותו ניבלע בתוך מונית הנוסעת משם…שמו אצלי אבל את מספר הטל. לא לקחנו כי לא ציפינו שנפסיד כל כך מהר.המקרה השאיר טעם רע מאד. חוסר אונים מוחלט אל מול מערכת אטומה, מרושעת וצינית!מה גם שאני יודעת שאם היה פונה אלינו לפני החיילים במחסום, סביר מאד שהיינו מצליחות לעזור לו לעבור לפני הדרמה הגדולה!אשה צעירה בהריון שעוכבה בעמידה לפני עמדת הבידוק 20 דקות. היא בכתה ואמרה שקשה לה לעמוד. חיפשו כיסא (אינני יודעת אם ברצינות או בצחוק) ולא מצאו. שני המעוכבים משעה 11 שוחררו ב – 1630. בשעה 16:00 מתנחבל אחד נעמד ליד דברה בעמדת הבידוק. מורדי והחיילים ביקשו ממנו להתחפף (זה לא ציטוט!) והוא הצביע על דברה ואמר: “לה מותר ולי לא?” ענה לו:”כן. לה מותר ולך לא!” אז הוא אמר: “אם היא נשארת גם אני נשאר”! אז דברה מייד הסתלקה והלכה לצפון ואחרי כמה דקות הוא הגיע גם לשם…פיליפ (העיתונאי) ניסה לקשור איתו שיחה והוא לא הגיב. אז הוא צילם אותו “קלוז אפ”.עמד והשקיף כעשרים דקות מהצד, לא התקרב לחיילים ולא פנה לאף אחד ואף אחד לא פנה אליו. אח”כ עצר טרמפ לכיוון התנחבלות הר ברכה. חווארה צפון בשעה 15:50 רשת צל חלקית מאוד מעל בור המעוכבים. אין מים. גם המיכל של החיילים התייבש זה מכבר. החצי השני של רשת הצל מצלה על עמדות הבידוק… מה שבעצם גם יתרון כי חיילים מוצלים הם יותר רגועים! בקשר לחיילים צמאים: אינני בטוחה…יש שולחן מול הבידוק. בשבוע שעבר לא היה. 20 מעוכבים כולל 2 ילדים קטנים ואביהם. הילד בן 3 או 4 חירש-אילם היו בדרך חזרה מבית החולים בשכם. לדברי סמי האם הורשתה לעבור והאבא עוכב והעדיף שהילדים יעוכבו איתו על מנת לזרז את שחרורו. “את רואה איך הטרור מנצל ילדים? חה…חה…חה…” בשעה 16:00 שוחררו 15 מהמעוכבים כולל האבא עם הילדים. נשארו 13.בתורים: כ – 40 איש ואשה + תינוק אחד. מעבר מהיר ויעיל. הודות לשיתוף פעולה מעולה והרבה רצון טוב של סג”מ י’ הצלחנו להקדים בשעתיים וחצי שחרור 3 מוניות שהוחרמו 3 ימים קודם לכן.סוגיית מוניות מוחרמות: אם המונית הוחרמה ביום 15/5/04 נגיד בשעה 12:00. הוא קיבל פתק לבוא לשחרר אותה ביום 18/5/04. שעת ההחרמה כמובן לא מצוינת. נניח שהוא מגיע ביום השחרור בשעה 12:00 ואומרים לו: “אין לנו זמן עכשיו. חכה עד שסוגרים את המחסום (18:00 בתיאוריה) ואז תקבל את המפתחות”. אם באמת מתחילים לסגור את המחסום בשעה – 18:00, מה שלא מציאותי כי מתחילים בשעה – 19:00הוא לא יקבל את המפתחות לפני השעה 19:30 או 20:00 . שחרור המוניות זו גם פרוצדורה ביורוקרטית לא פשוטה. אז עכשיו יש לו מפתחות והרכב “שוחרר” אבל בינתיים ירדה חשיכה ואסור לו לנוע על הכביש… והוא צריך עוד להחזיר את המונית לבעליה ולחזור הביתה.אז אולי שיבוא למחרת בבוקר לשחרר אותה? אז יגידו לו “חכה לסגירת המחסום”…