אבו דיס 20.5.2004 אחה”צ משקיפות: מאיה ב. אורחת, נורית ש. (מדווחת) כשהגענו לפישפש בערך ב-3:30, לא היו שם שוטרים של משמר הגבול. אנשים עברו אך נאמר לנו שהמג”בניקים באים והולכים וכשהם נמצאים במקום אינם מעבירים כל אחד. אדם אחד ניגש אלינו –הוא ראה את ליה בטלויזיה אתמול ורצה להודות לנו.לקחנו טרנזיט אל הקונטיינר. עצרנו על הגג, מעל למקום החניה של המוניות בואדי וראינו אנשים רבים שהגיעו בטרנזיטים ומוניות, כולם יורדים דרך הואדי ונכנסים למוניות. שאלנו מדוע אין הם עוברים דרך המחסום שהיה פתוח באותה שעה ונענינו כי חבל על הזמן (במובן הישן), הרבה יותר יעיל ופחות בלבול מוח פשוט לעקוף את המחסום. נראה כי החיילים מודעים לכך.כשהתקרבנו למחסום פגשנו קבוצת נוצרים (בינלאומיים). הם אמרו כי החיילים אסרו עליהם לצלם או לדבר עם המעוכבים ואיימו עליהם כי ייעצרו אם יעשו זאת. כשדברנו עם שני מעוכבים שחיכו להחזרת תעודותיהם ניגש אלינו המג”בניק שאייש את המחסום והודיע בתוקפנות כי איננו רשאיות לדבר עם המעוכבים “שלו” ואם נדבר אתם הוא יאסור אותנו. הוא היה גועלי ומאיים למדי ואמר כי אלה הן הפקודות של אלדד,המפקד. התקשרתי לאלדד בנסיון לאמת את ההנחיות הללו. הוא אמר לי להתקשר אליו בעוד 10 דקות, ומאז לא ענה לטלפון (כמה פעמים).בעמדנו אצל המחסום המיועד בדרך כלל לשלושה אנשים – אחד שומר, אחד ליד הטלפון ואחד מכוון את התנועה בחוץ – גדלו והתארכו התורים של המכוניות. בשעה 5:00 אחה”צ ספרנו 50 מכוניות מחכות בצד שלנו של המחסום. הבדיקה התנהלה בקצב נינוח ואיטי בעוד הנהגים והנוסעים המחכים ברכב מתעצבנים יותר ויותר. רוב המכוניות עברו אך כמה לא הורשו לעבור. חלק מן המכוניות נבדקו, הרוב – לא. נראה שזמן ההמתנה המוצע למכוניות הוא כשעה. המעוכבים חיכו בין חצי שעה לשעה להחזרת תעודותיהם. כל המעוכבים שראינו עברו בסופו של דבר.אנשים רבים נופפו והודו לנו.כשחזרנו דרך שער הפישפש לא היו שם שוטרים ממשמר הגבול.