א-רם קלנדיה 24 במאי אחה”צ טובה ש., נעה ע., נעה י., שרה א. (מדווחת( מחסום א-רם: איגור מפקד המחסום. הוא מיד תובע שנתרחק. תור הולכי הרגל ארוך מאוד ומתנהל באיטיות מקוממת – מה הפלא, חייל בודד בודק את התעודות ורושם את פרטיהן על גבי דף. אנחנו שואלות ממתי המנהג החדש ונענות: “מאז ומתמיד”, אולם תוך דקות ספורות החייל מניח לרישום ומסתפק במבט חטוף בתעודות. מיד חשים בהבדל. במסלול הרכבים המצב גרוע בהרבה – פקק של מכוניות הממתינות שעה ארוכה מאוד – הנוסעים מורדים מן הרכבים, עוברים בדיקה גופנית ותעודותיהם נבדקות בקפידה. מספר נוסעים אינם מורשים להמשיך הלאה בנסיעתם. בחור צעיר – נכה – שאיבד את ארנקו במונית, מבקש מאיגור רשות להמתין ליד המוניות על מנת לזהות את הנהג שהסיע אותו – אלא שהמוניות עומדות בצד הישראלי ואיגור מורה לו לעמוד עשרות מטרים משם, מעבר “לקו האווירי (!!) המפריד בין ישראל ושטחי הרשות”. מוניר – קצין מג”ב מגיע למחסום. אנחנו מתלוננות ארוכות על יחסו העוין והאדנתי של איגור. קלנדיה: במחסום שני מפקדים: מתן (הנדסה קרבית) ויאיר (משטרה צבאית). במקום נמצאים גם בת שבע (משטרה צבאית, חיילת ותיקה בקלנדיה) ומתנדב דובר ערבית – שני אלה הנם לעזר ממשי במקרים אחדים. התורים ארוכים והעמידה בשמש קשה מאוד. בשיחה עם הרוכלים ברחבת המוניות אנחנו מדווחות כי בלילה שבין ראשון לשני הרס הצבא באמצעות טרקטור ביתן ששימש לאחסון עגלות ומיני חפצים וכן מכונית טרנזיט על תכולתה ששימשה לקיוסק. סדרן המוניות שהיה האדם היחיד במקום כשזה קרה סיפר כי הוא ביקש אישור מהצבא לפנות את העגלות ונענה בחיוב, כך שהעגלות נצלו – את שרידי ההרס ראינו זרוקים בבור הסמוך למקום. הרוכלים ונהגי המוניות מפרשים את המעשה כלחץ של הצבא עליהם כדי שהם, הרוכלים, יעשו להפסקת ידויי האבנים של הילדים. דיברנו עם המוקד להגנת הפרט על אפשרות לקבלת פיצוי בגין הנזקים והופננו למת”ק בית אל להגשת תלונה/בקשה. מספרי הטלפון של המתלוננים שמורים אצלנו. בשלב מסוים הקבוצה מתפצלת – שתי נשים נשארות בקלנדיה, שתי האחרות חוזרות לא-רם. טורה בורה: בפי נהגי המוניות שתי תלונות: א. מדיניות הקנסות ממשיכה ב. איסור להסיע נוסעים מעבר לקונטיינר בגלל הסגר, כך שהם מושבתים מעבודה. בדרך לא-רם נהג מונית מתלונן על כך שמג”בניק ( “הרוסי הגבוה”) לקח ממנו יום קודם לכן את תעודת הזהות וטרם החזירה.