ג’בארה, ארתח, יום ה’ 27.5.04, אחה”צ משקיפות: שלומית ק. נורית ר. רות ב. חנה א. (רשמה) מחסום ג’בארה הגענו ב-14:00. פרקנו בבית הקפה ציוד לגן ילדים שהבאנו איתנו.בשני צידי המחסום המעבר להולכי רגל נראה חופשי. מכוניות נבדקו בזריזות. נציג המת”ק היה להוט להסביר לנו כי היתה התראה והמחסום נסגר לפני שהגענו, עכשיו מנסים לשחרר את העומס.כמה תמונות משגרת הכיבוש:בחורה בעלת ת”ז ישראלית מטייבה עברה לדבריה בבוקר לבקר את אחותה, מבקשת לחזור. נ/המת”ק מתעקש שתחזור לטול כארם להביא אישור “שיש לה אחות”. לא נענה להפצרותינו והיא חוזרת.נהג מונית גר בטול כארם בעל אישור לעבוד בקו התפר. לא הצלחנו להבין מדוע נ/המת”ק לא אוהב את האישור שלו, מזעיק קצין לבדיקה נוספת. מגיע סרן מהמת”ק, מדבר באדיבות (בגלל נוכחותנו?) אך היהירות בולטת בשפת הגוף שלו ובסגנון: “תקשיב לי טוב, תבוא למת”ק ביום ראשון אם אני טועה תקבל את האישור חזרה עם התנצלות, אם לא, האישור נשאר אצלי לא תוכל לקבל יותר אישור אף פעם!”.פתאום דריכות בצד הצפוני של המחסום. חיילים קופצים קדימה מאחורי הבטונדות ברובים שלופים לכיוון הולכי רגל המתקדמים אל המחסום. אנחנו נבהלות. החייל במחסום מסביר: “זה הרתעתי, רוצים לבלבל אותם, להראות להם שאנחנו מוכנים”. 14:45 – מתחלפת משמרת. החייל החדש במחסום הצפוני מתעלם מאיתנו אך מעביר בזריזות את התור שהצטבר, מודה לאלו שמראים לו תעודה ואף מברך את הפלסטינים ביום טוב.נהג הבולדוזר שחזר בתשובה (?) מנפנף לנו לשלום בחיוך.15:00- פורשות לבית הקפה. משוחחות עם הגברים שיושבים שם. אחד מהם מספר כי אשתו ישראלית מטייבה, להם שני ילדים בוגרים שחיים עם אמם בטייבה אך נטולי ת”ז ואף לא מקבלים ביטוח לאומי. העניין כנראה בטיפול עו”ד, אך מבקש את עזרתנו. 15:30 – מחסום ארתח אין תנועה. משאיות מעבירות סחורה בצידו השני של המחסום.החיילים הצעירים מתלוצצים איתנו (“כמה זמן אתה פה? – “מהנץ החמה ועד צאת הנשמה”). מספרים כי פועלים יצאו בבוקר אמורים לחזור עד 4.30, אז סוגרים את השער.אזרח ישראלי שהוריד שתי אחיות שהצליחו להיכנס לבקר את אמן, אומר לנו ‘כל הכבוד, באמת אתן עוזרות’ – מתייחס למשמרת קודמת.קצת לפני 16:00 – עזבנו