א-ראם קלנדייה1.6.2004 אחרי הצהריים משקיפות: איה ק. רוני ה. (מדווחת(, שלושה אורחים א-ראם – לא ראינו מעוכבים או כל צורה אחרת של עיכובים. קלנדייה – קיבלנו כמה קריאות הזעקה מאנשים שעוכבו בקלנדייה שעות. כאשר הגענו ב – 16:15 שמענו שהמחסום אכן היה סגור במשך שעתיים בגלל הזהרות ביטחון חמות. הכאוס הכללי היה נוראי – מאות מכוניות ואנשים היו מפוזרים בשטח. רק אחרי שעה ומחצה פקק התנועה החל להתפוגג. היו תלונות שהאנשים נתבקשו להרים את חולצותיהם.היו שני מעוכבים עם אזיקים על ידיהם אשר אותם אנו מכירות היטב כמארגני הסעות המוניות בצד הדרומי של קלנדייה. הם עוכבו מפני שנתפסו במכונית עם מספר רישוי ישראלי. מחינו נגד האזיקים, אבל שחר מפקד המחסום, טען שהם עבריינים, שהם התנגדו למאסר ושהמשטרה נקראה לעזרה. ביקשנו מהקצין יהודה שהיה נוכח, להוריד להם את האזיקים אבל הוא טען שהשניים מסוכנים ועלולים לגרום בעיות. טיעון זה נאמר לנו בכל פעם שניסינו לשחרר אותם מהאזיקים.ב – 17:30 הגיע מכונית משטרה. ב – 18:00 אחד מהמעוכבים שוחרר והשני נלקח לתחנה לשלם קנס. זוהי הקלות הבלתי נסבלת של הפגנת כוח.ב – 18:00 שמענו שתי יריות ורצנו בכיוון תחנת המוניות הצפונית. הילדים זרקו אבנים. איה הציבה את עצמה בין הילדים והחיילים ומנעה בכך יריות נוספות. לאחר מכן הילדים סיפרו לה כי הם מצאו מקור הכנסה חדש, הם מוציאים את מוטות הברזל של גדר ההפרדה הקודמת ומוכרים אותם בעשרות. ראינו כי גג חנות המכולת הנמצאת מול המוניות ניזוק ושמענו שהחיילים הגיעו באמצע הלילה והרסו את טנק המים, את מיזוג האוויר ואת כל השלטים. למה? – מפני שהילדים התחבאו מאחוריהם! עכשיו החנות נשארה ללא מים!. כאשר חזרנו למחסום חמישה מעוכבים הובאו מטורה-בורה. כאשר עזבנו, בערך ב – 19:00, ביקשנו מהמרכז להגנת הפרט להמשיך ולטפל בהם.