אבו דיס, ואדי נאר2.6.2004 אחה”צ משקיפות: ג’וליה ו. רנה ה. חנה ג. רחל ו. (מדווחת) הלכנו קודם כל אל המלון לראות איזה שנויים חלו במקום. מערבל בטון עבד שם וגיגית ענקית נשאה והעבירה את הבטון מעל החומה כדי לחזק את היסודות לאורכה.נראה ששני פרקים מן החומה סולקו והועברו ממקומם – מרמזים אולי על שנויים בתוואי. שום מג”בניק לא נראה – לא במלון, לא על יד תחנת הדלק ולא בפישפש.לקחנו טרנזיט אל הקונטיינר ועם הגעתנו ראינו טור של כ-50 כלי רכב מחכים לחצות את המחסום. נראה שהטור נעצר ושום דבר לא זז בשום כיוון. בדרכנו למחסום שוחחנו עם אדם אחד שחזר זה עתה מבית החולים ברמאללה עם בנו החולה והוא מחכה שם קרוב לשעה.התקשרנו אל דליה בסה, ספרנו לה אודות הילד החולה ועל התנועה החסומה. היא אמרה שתתקשר למחסום ובתוך דקות התחילה התנועה לזוז בשני הכיוונים. (איננו יודעות אם בזכות שיחת הטלפון שלנו או לא). סיפרנו לשוטר משמר הגבול שכיוון את התנועה על הילד החולה והוא הורה לנו לומר לנהג לעקוף את הטור המחכה ולגשת ישר למחסום. הנהג עשה כן ועבר מיד, מנופף בידו לשלום ומודה לנו.בשאר הזמן שבו שהינו במקום התנהלה התנועה בקצב סביר. המג”בניק אמר שהם מחפשים אדם מסוים ולכן יש לבדוק את כל המכוניות והם אכן עשו זאת ביעילות ואדיבות. דיווחנו כמובן לדליה בסה על התנהלות המחסום. כשעזבנו עמד עדיין טור ענקי של מכוניות, בעיקר משאיות (המעכבות את התנועה יותר ממכוניות פרטיות)גם כשחזרנו לפישפש לא נראה במקום שום מג”בניק. אפשר לומר שבאופן יחסי זו היתה משמרת נינוחה וללא מתח.