א-רם, קלנדיה , יום א’, 6.6.04, אחה”צ משקיפות: יהודית ש., רונית ס., דורית מ., רוני פ. (מדווחת) צר לי מאוד לדווח על משמרת, שרק זמן קצר לאחריה שמעתי ברדיו כי אדם נכה נורה למוות בקלנדיה וכי הצבא בודק את נסיבות המקרה!!! שעות ספורות קודם לכן אנחנו עצמנו בדקנו את הנסיבות שהביאו לכליאת נער בפילבוקס. כפי שהבנתי מאיה, הדבר קרה יותר משעה לאחר שעזבנו את המחסום, והמחשבה שמתעוררת מייד היא: “לו נשארנו עוד זמן מה, ייתכן שזה לא היה קורה…”כשהגענו לא-רם הבחנו מייד שהתנועה של הולכי הרגל ושל הרכבים זורמת, שאיש אינו צורח ושאין מעוכבים. נשארנו זמן קצר והמשכנו לקלנדיה. בקלנדיה ראינו בעיקר אנשי משטרה צבאית בעלי תגים אדומים ולבנים על הזרוע וכן 2-3 מתנדבים מבוגרים, שלא היו ידידותיים במיוחד ולא נטו לעזור. הופתענו לראות מספר פעמים שהחיילים סייעו למקרים הנמצאים ב”שטח האפור”. כשעזבנו אמרנו זו לזו שלמרות שאיש אמנם לא הורשה לעבור הודות להתערבותנו, אבל העובדה שאנשים עברו משום שהחיילים עצמם רצו לעזור היא משמחת – במגבלת הנסיבות, כמובן.הבחור שנכלא בפילבוקס שוחרר ולאחר מכן הופיע שוב ועוכב שנית. ילדים רבים התגודדו סביבנו, ומהר מאוד רונית גילתה שהטלפון הנייד שלה נעלם.מפקד המחסום ניסה להטיף לנו בהתחלה, אבל נאלץ לשמוע גם את מה שהיה לנו לומר, והייתה לנו הרגשה שהוא אכן “שמע”, כי מאוחר יותר, במחסום עצמו, הוא התייחס אלינו ללא נימת העליונות שליוותה את דבריו קודם לכן.השארנו את רונית במחסום א-רם, שבו היא קיוותה לקבל חזרה את הטלפון שלה, לאחר שבמאמץ משותף של נהגי המוניות בקלנדיה הם הצליחו לדבר עם האישה שענתה לטלפון כאשר חייגנו את המספר של רונית.