חווארה צפון, יום א’ 6.6.04, אחה”צ נוכחות: יהודית ו’,ארזה א’ כשהגענו בשעה 15:15 ישבו כ-20 מעוכבים בצד, על הקרקע, בשמש. לטענתם עוכבו זה שלוש שעות לפחות. כל ניסיון של יהודית ושלי לבדוק אצל מפקד המחסום, סמל ראשון א’, נתקל בהתעלמות מוחלטת. במשך כל ארבע השעות ששהינו במקום הוא לא הסכים להחליף איתנו ולו מלה אחת… למעט גערה: הפסיקי להפריע לי לעבוד.שוחחנו עם המעוכבים והתקשרנו עם המוקד ההומניטרי של הצבא. לשמחתנו שוחררו המעוכבים בתוך 10 דקות מאז הפנייה.אלא שבתוך שלוש דקות אסף א’במהירות הבזק, בשיטת הסרט הנע בלי לבדוק תעודות, עשרות מעוכבים חדשים. בצעקות רמות קיבץ אותם יחדיו בשמש ודרש מהם לשבת על הקרקע ולשתוק. שוב ניגשתי אליו, שוב הפנה לי עורף, וכך לאורך שעות. ההרגשה היתה שהוא מתנקם בפלסטינים על שהוכרח לשחרר את הקבוצה הקודמת. ואכן עוכבו 50 פלסטינים כשלוש שעות, עד ששוחחררו כולם עד אחד.בינתיים המשיכו הולכי רגל זקנים, נשים וילדים לעבור. נשים רבות נושאות עימן חבילות כבדות, מזוודות, וכמובן תינוקות בזרועותיהן וילדים נושאי חבילות בעקבותיהן.אשה אחת עם תינוק בזרועותיה, בנה הבכור נושא תינוק גם הוא, ילד נוסף סוחב תיק גדול ממנו ועוד ילדה כבת שש. א’ דורש ממנה לפתוח את המזוודה (ענקית). אני לוקחת את התינוק והיא מתפנה לפתוח את המזוודה. א’ בודק בעזרת תת המקלע את התכולה ופונה לילד ודורש ממנו לפתוח את התיק. הילד, מבוהל, מנסה לפתוח את התיק ללא הצלחה. א’ צועק בערבית: איפתח!! אני עוזרת לו כשבידי עדיין התינוק (האם עסוקה בסגירת מזוודתה). התיק נפתח, עמוס בלבני תינוקות מבהיקים בלובנם מסודרים ומקופלים. הילד מוציא אותם ומניחם על הכורכר. האם גוערת בו בקול רם: לא על החול. עיניו של הילד מתרוצצות בבהלה בין אמו הכועסת לחייל הדוחק עם נשקו המאיים. אחותו באה לעזרתו ושלושתנו עושים כמיטב יכולתנו על מנת לשמור על הלבנים בזרועותינו. א’ לא מוותר. נדמה לי שלא אצליח לעולם לשכוח את עיניו המבועתות של הילד. הם עוברים.. המעבר בין שני חלקי המחסום, אחרי הבדיקה, קשה וארוך לאנשים ובעיקר לנשים הסוחבות עימן מזוודות. אנחנו עוזרות להן לסחוב. עגלה של פלסטיני אינה מורשה לעזור.שני חולים מעוכבים משתחררים בעזרת פנייתנו לאיברהים חביב מרופאים לזכויות אדם.שתי החיילות במחסום אינן מגלות אמפתיה כלפי הנשים שהן בודקות. אחת מהן שולפת שמלת כלה חדשה מתוך תיק, מראה אותה בהפגנתיות לועגת לחבריה. הכלה עומדת מבוישת וממתינה עד שאחד החיילים מעיר לחיילת והיא אוספת את השמלה כאילו הייתה סמרטוט ומחזירה אותה לנערה.בחמש וחצי שוחררו כל המעוכבים עד האחרון שבהם.