אבו-דיס/ ואדי נאר יום שלישי 8.6.2004 אחה”צ משתתפות: טלי ס. יעל נ. אורה ס. דרורה פ. (מדווחת) 16:30 המלון – שומם מתמיד. אין שום אבטחה ממנו ועל-ידו. מן הבית של המנחלים לא רואים דיירים. לידו עמד ג’יפ של משמר הגבול. החומה כפי שהיתה בשבועות האחרונים. 16:50 הפישפש – הכביש הקצר לכוון הפשפש נחסם ע”י בטונדות שאינן מאפשרות כניסה של כלי-רכב סמוך לחומה. הפישפש חסום אך מצדו הימני ישנו חריץ צר המאפשר מעבר לאנשים. זקנים או נשים עם תינוקות על-ידיהן אינם יכולים לעבור ללא עזרה. העלייה למעבר והירידה ממנו הם בחזקת סכנה. אשה עם תינוק או ילד חייבת לתת את ילדה לאדם זר עד שתתארגן במעבר ותגובת הילדים היא בכי קורע לב. יעל בקשה מנטע ע לבוא “להנציח” את המעמד. ואכן היא מתכוונת לבוא למחרת בבקר.לפי אחד המקומיים: ג’יפ צבאי מגיע מידי פעם, צופה ונוסע אך מביא לידיעת המקומיים שגם חריץ זה ייסגר בקרוב. 17:10 נסענו לואדי-נאר דרך המנהרה למעלה-אדומים ודרך קידר. בבואנו פגשנו 3 אנשים מהקבוצה האקומנית. האשה שאתם היתה מאד נסערת. לדבריה היא צפתה בנעשה סביבה וגם צילמה. הדרכון שלה נלקח ונאמר לה שהוזמנה משטרה. היא חששה לתוצאות אפשריות שיהיו לה קשיים ביציאה מן הארץ או ככניסה מחדש. עוד אנחנו מדברים אתה, הופיע מפקד המחסום מלווה בחייל נוסף שניהם מצוידים בנשק. החייל המלווה החזיק את הנשק שבידו בזווית המוכנה לפעולה. מפקד המחסום פנה אלינו בנוקשות , עוינות ותוקפנות וטען שיש חוק האוסר עלינו לשוחח עם מעוכבים . לדבריו החוק הוא חד-משמעי ואנחנו “הרי יודעות את זה”. האם זה אכן כתוב בספר החוקים של צה”ל? שיחה עם שלומי – יבדוק ויחזור אלינו. הוא לא חזר אך ב17:45 האשה קבלה את דרכונה והפסיקה להיות מעוכבת. יעל השאירה לשלומי תודה במשיבון. לאשה הוצע (ע”י יעל) שיהיה בידה מספר טלפון של עו”ד שתוכל להתקשר אתו במקרים דומים.קבוצה של פלסטינים הגיעה מבית לחם לכוון אבו דיס. המונית שהעבירה אותם עצרה הרבה לפני המחסום (אולי בגלל השיירה הארוכה של כלי- הרכב) והם טפסו על צלע ההר. הם נעצרו ע”י המגב”ניקים והתעודות נלקחו מהם. הם שוחררו כעבור חצי שעה. שיירות המכוניות היו משני כיווני המחסום והטיפול בהם היה איטי ביותר . בעייה חדשה : מוניות שמגיעות מבית-לחם מורשות לעבור במחסום לכוון אבו-דיס. אישור זה “גוזל” את הפרנסה מנהגי אבו דיס.