חווארה וזעתרה (תפוח), יום ג’ 8.6.04, אחה”צ משתתפות: תמי פ., גלית ג., גיגי א. (מדווחת)אורח: בן אתחיל מהסוף. בדרך הביתה, בצומת זעתרה עצר אותנו חייל, לקח את תעודות הזהות וביקש שנחנה בצד. היינו “מעוכבות” במשך 45 דקות. החייל דיבר בגסות והורה לנו לא לצאת מהרכב. אחרי המתנה של חצי שעה יצאנו לברר מה קורה והוא הודיע לנו שאנחנו חשודות בהעברת “חומר” מהשטחים. (אמל”ח? סמים? היו לנו כמה בקבוקי מיץ גויאבה, אולי לזה הוא התכוון…). הוא ערך חיפוש יסודי בתיקים של כולנו ובאוטו, ושפך את כל תכולת הבגאז’ על הכביש. (מתנה ארוזה שהיתה בבגאז’ נשברה). גלית צילמה והוא התפרץ בזעם ואמר שזה שטח צבאי סגור ואסור לצלם. תמי ביקשה לראות אישור והוא הראה לה טופס לא חתום ואמר שהוא הולך לחתום עליו. רק אחרי שדרשנו שיקרא לקצין מהמת”ק הוא החזיר לנו את התעודות. הרכב שלנו חסם את הצומת וכבר רצינו להגיע הביתה בשלום, אז עשינו הכל כדי לגמור את הפרשה, אספנו את תכולת הבגאז’ מהכביש ונסענו. חווארה דרום את פנינו קיבל ילד בלונדיני חמוד כבן שלוש בתלבושת של סופרמן עם אקדח פלסטיק. אולי הגלימה תעזור לו. * כבר במגרש החנייה פנו אלינו בהתרגשות ואמרו שמוניות הוחרמו. ליד המחסום התגודדו נהגים רבים וסיפרו שבסביבות השעה 14:00 הוחרמו כ-25 מוניות. החיילים לקחו את המפתחות. לדברי החיילים המוניות חסמו את הכביש. במשך כל המשמרת נסינו לטפל בנושא. דיברנו כמה פעמים עם דובר צה”ל, שם אמרו לנו שוב ושוב שיבדקו את העניין ויחזרו אלינו. דיברנו עם ראאד מהמת”ק, וכשאמרנו לו שהחרמת המפתחות אינה חוקית הוא אמר שזה אולי לא חוקי, אבל זה מה שעושים. אחרי שחזרנו ונדנדנו כמה פעמים הגיע קצין מהמת”ק, אמר שהוא יטפל בעניין ונעלם. ב-18:00 נסגר המחסום והמפתחות עדיין לא הוחזרו. (ביקשנו מהמשמרת של יום ד’ להמשיך לבדוק את הנושא.)• בעל דוכן שתייה שעובד במחסום סיפר לנו שהיה אזוק במשך שעות. החיילים הכחישו זאת אבל בדו”ח של אתי פז מאותו בוקר יש דיווח על המקרה. אסרו עליו לפתוח את הדוכן והתעודה שלו הוחרמה. בסוף המשמרת הוחזרה לו התעודה אחרי שהחייל כתב עליה בטוש אדום שאסור לו לצאת משכם. במלים אחרות החייל השחית את התעודה! (בידנו צילום של התעודה המושחתת).• החיילים לא מרשים להעביר תיקים וציוד מצד לצד בעגלות. ההוראה הזאת התפתחה לסצנה קשה בסוף המשמרת. זעתרה אמרו לנו שיש בעיות בצומת זעתרה אז נסענו לשם.• תור ארוך של מכוניות לכיוון הצומת.• 15 מעוכבים וחייל גס רוח במיוחד.• בין המעוכבים חולֶה אסטמה עם אישורים רפואיים שעשה את דרכו מהבוקר מרמאללה. הוא נראה חולה ותשוש והיה מודאג מאוד שלא יספיק להגיע לחווארה לפני שהמחסום ייסגר. פנייה שלנו לחייל נענתה בגסות רבה. בין השאר הוא אמר לתמי שהפלסטינים יאנסו אותה אחד אחד, ואיים שאם היא לא תזוז משם הוא יאזוק את המעוכבים. התקשרנו ל”רופאים לזכויות אדם” ולמת”ק, והתרחקנו. חווארה צפון בראשית המשמרת היה שקט יחסית.אשה ביקשה ממני לעזור לבתה ללכת לשירותים. בתה ילדה יפה בת שתים-עשרה, לחוצה ונבוכה. ירדתי איתה אל בין הבטונדות ואחרי הרבה התלבטויות ובדיקות של השטח הצלחנו לאלתר עבורה מקום סביר מוגן מעיני החיילים והעומדים בתור. חזרנו לצד הצפוני לקראת הסגירה, ואז המחסום היה מתוח וקשה.• לקראת הסגירה היו כ-20 מעוכבים.• אשה ושני ילדים, אחד בן 14 והשני מבוגר יותר, שכבר עברו קודם עמוסים בחבילות, רצו לעבור בחזרה מכיוון צפון לתוך המחסום. הם באו לאסוף עוד מזוודות וחבילות. מכיוון שכאמור לא היו עגלות להעביר בהן ציוד, התיקים הגיעו הרבה אחריהם נישאים בידי כמה בחורים צעירים. חייל שראה את האשה והילדים רצים, כיוון אליהם רובה והתחיל לצרוח. האשה והילדים הסתובבו והתחילו לברוח בחזרה צפונה. החייל רץ אחריהם ברובה שלוף, ואנחנו רצנו אחרי החייל וניסינו להפסיק את המרדף. התחילה מהומה גדולה. הילד היה מבועת וצרח ללא הפסקה, האם יללה, נושאי התיקים רצו כסף והחיילים התעקשו שהמחסום כבר סגור. השעה היתה שש בדיוק. שנייה קודם המחסום עוד היה פתוח. בסופו של דבר המזוודות והתיקים הגיעו ליעדם. רק הילד המשיך לבכות. ” למה הוא צורח?” שאל החייל. “כי לפני דקה רצת אחריו עם רובה שלוף,” עניתי.• חולה האסטמה שהגיע מזעתרה הגיע למחסום. כפי שחשש שיחררו אותו מאוחר והמחסום כבר היה סגור. אחרי התעקשות נמרצת שלנו הוא ועוד אישה חולה עם הפנייה לניתוח עברו.נשארנו במחסום כמעט שעה אחרי הסגירה. אנשים רבים עוד הצטופפו ליד הבטונדה החוסמת, ביניהם מקרים הומניטריים מובהקים, משפחה עם תינוק בן שלושה חודשים שבכה מרה ואחרים. יצאנו לדרך בלב כבד, ואז הגענו לצומת זעתרה…