ג’בארה, יום ראשון, 27.6.04, אחה”צ נוכחות: עדה ה’, אנלין ק’, חיה א’, רוני ק’ (מדווחת) במחסום ג’בארה שקט – שקט מוזר. הסיבה: שביתת מחאה על פעולת צה”ל אתמול (שבת) בתוך שכם. חלק גדול מהמשמרת העברנו בסיור באזור שמעבר למחסום.ארתאח עבודות עפר נרחבות משני צדי הכביש המוביל לשער. לראשונה אנחנו מבחינות במחנה צבאי מצדו הימני של הכביש (האם הוא חדש?). תור ארוך של משאיות ממתין לכניסה לשטח הגב-אל-גב, ופועלים המסודרים בטור נבדקים אחד אחד לפני שמותרת להם הכניסה לעיר. במקום אווירה של פעילות שוקקת.ג’בארה המחסום השתנה מאוד, נוספו נתיבים ואפילו אי תנועה. אך עם כל השכלול, אין זכר לסככה או למים לממתינים בחום הגדול. העוקב הועבר לצד הצפוני, ומשמש – אם בכלל – רק את החיילים. החלטנו להמשיך לנסוע לאורך כביש המתנחלים, כדי להכיר את סביבת המחסום שבו אנחנו מבקרות זה זמן רב. את הדחף לכך העניק לנו אחד הדו”חות מן השבוע שעבר, שבו צוטטו קובלנות של האוכלוסייה שיש בעיות גדולות יותר במקומות אחרים בסביבה. גם אנחנו שמענו פה ושם קובלנות כאלה. למשל: חסימות ועיכובים בין הכפר ענבתא (או עינב, עם בית דגושה) לטול כרם. דרך זו נמצאת בשטח איי ולכן לא יכולנו לבדוק את המצב. החלטנו לנסוע לאורך כביש המתנחלים עד הכניסה לכפר. במקום מצאנו תחנת מוניות ושלט אדום שהכריז שזהו אזור אסור לישראלים. הנהגים דיווחו שאין בעיות מיוחדות, גם לא בדרך ענבתא-טול כרם: הצרות האמיתיות, הם אמרו, נמצאות במרחק קצר, בבית איבא. בדרכנו חזרה, חלפנו על פני ההתנחלות עינב, ומיד אחר כך על פני הכפר ספרין, שדרך הכניסה אליו, מרחק כשני קילומטרים, הייתה חסומה בסלעים ובפסולת בוערת בעלת זהות ברורה (חיתולים, עיתונים בעברית ויין כשר למהדרין). לא ברור איך התושבים נוהגים אל תוך הכפר. ערכנו ביקור קצר גם בכפר שובא. הדרך אליו מלאה מהמורות, אך אין מחסום. חזרנו למחסום ג’בארה: כאמור, שקט מוזר שרר במקום. לא היו מעוכבים, תנועה דלילה של אנשים התנהלה מן הצד הצפוני אל אזור המוניות. ערכנו גם סיבוב בתוך הכפר.עם סיום המשמרת, לפני השעה 17:00, עברנו שוב בארתאח – מעט תנועה ופועלים חוזרים לעיר – ובקלקיליה, שם המחסום אינו פעיל.