ג’וברה – טול כרם, יום ראשון, 9 במאי, אחה”צ משתתפות: עדה ה’, רוני ק’ (מדווחת)התחלנו את המשמרת במחסום חבְּלֶה (שער צבאי 1392 – 1393), שעדהאיתרה באקראי בשבוע שעבר. המחסום נמצא בשולי הכפר הגדול חבלה,מימין לכביש לקלקיליה, לא רחוק מן הצומת שמוביל אל הכביש מכפרסבא. את המחסום לא רואים מן הכביש; צריך לפנות ימינה מהשלט “פינת המשתלה הירוקה”, לנסוע מרחק קצר ליד החממות,ואז נתקלים בשער הגדול, שנמצא ממש ליד בית הספר.בית הספר משמש גם את כפרי האזור, כולל תלמידים מג’לג’וליהשבשטח ישראל – כל אלה תלויים בהסעות.הגענו לשם ב-1:30 בערך ומצאנו שער סגור. לפי נהגי האוטובוסיםשפגשנו שם, המחסום נפתח שלוש פעמים ביום: בבוקר ב-5:30-7:30,אח”כ ב-12:00-13:30, ולבסוף ב-4:00-5:30. אלא שבתדירות של פעם -פעמיים בשבוע חלים שיבושים, הילדים נשארים תקועים מעבר לשער,הפועלים לא יכולים לחזור הביתה וכו’, וזה בדיוק מה שקרה במשמרתזו. לדברי הנהגים, השער נפתח קודם לכן לרבע שעה בלבד, וכשהגענוהם כבר המתינו זמן רב (לג’יפ שיגיע ויפתח שוב את השער). פגשנושם גם ארבע פועלות מבוגרות שישבו בחום. מבעד לשער נראו עשרותתלמידים ממתינים. התקשרנו לסלמן, הזכור לטוב, ממת”ק קלקיליה,אך הוא ענה לנו שאינו באזור, השארנו הודעה במת”ק, מבלי לדעת מהתהיה התוצאה. לבסוף, לאחר כ-20, דקות הגיע למקום ג’יפ של המת”קובו רב סרן חלבי וחייל אחר, וגם הם, כמונו, נותרו להמתין לג’יפהגואל עם המפתחות. חלבי היה אדיב וידידותי, החליף אינפורמציהעם הנהגים והפועלות (כולל מספר הטלפון שלו שנתן לנהגים). לאחרשהות קצרה המשכנו לקלקיליה, בהחלטה לשוב למקום בדרכנו חזרה. קלקיליה: צחנת מי ביוב קידמה את פנינו – המערכת שבורה. המחסוםכמו המחסום שזכרנו, עם הבלוקים, החיילים. משאיות וכלי רכב פרקוסחורה, אך מעט בני אדם נראו בשטח. שוחחנו עם נהגי המוניותשישבו ליד המחסום. הם דיברו על יחס שרירותי, על חייליםהמתירים / מונעים מעבר על פי היגיון השמור רק להם, ובעיקרהעבירו את המסר, “כשאתן לא כאן הסיפור לגמרי שונה”.בדרכנו חזרה עברנו בחבלה, חלפה לה שעה, ואיש כבר לא היה במקום. שער טול כרם: הופתענו לראות שהשלטים האדומים זזו באחרונהקדימה, מרחק כ-100 מ’ אל תוך הכביש (מה שמונע לכאורה משכמותנולהתקרב אל השער). במקום התנהלה פריקה אטית של סחורות, אך לאהיה שום מעבר של בני אדם. ג’וברה: חום ואבק; בכביש המוביל, בקטע הקרוב למחסום, כברנסללו 4 מסלולים!ליד הבית בכניסה, פגשנו פלסטיני תושב ישראל שבעימות עם חייללפני הצהריים, החייל חיבל בגלגל מכוניתו. מאז כמעט עד סיוםהמשמרת שלנו הוא עמל על התיקון, ממורמר מאוד (גם על יום העבודהש”הלך”), ונחוש להגיש תלונה. החייל האמור כבר לא היה בשטח, אךפרטיו היו אצלו (לנו הם לא נראו אמינים), וכשעזבנו, הוא כברהיה בדרכו למשטרה.איחוד/פירוד משפחות: נתקלנו בשני מקרים כאלה במשמרת. הראשון -אישה תושבת טייבה ובעלה איש טול כרם. השניים עם תינוקם ביקשולחזור לטייבה. בידם היה אישור משפטי חתום (בראשו התנוססההכותרת “בית המשפט העליון”), אך השתדלותם לא שיכנעה את החייליםעל אף שהיו מוכרים להם וכבר עברו בעבר במחסום. רק טלפון אלהמת”ק שהביא את נציגו יוסוף למקום, שיכנעם לבסוף. יוסוף התירלהם לעבור מיד. המקרה השני היה דומה, אך בני הזוג עברו לא לפנישכל מטענם פורק ונבדק לפרטים.מעוכבים: פגשנו חמישה מעוכבים כשהגענו. הם ישבו ללא מים בחוםהגדול. אחד מהם, שהיה בדרכו חזרה מטול כרם לביתו בכפר סור,נראה חולה בעליל (ודווקא עליו אמר מפקד המחסום אלון, שהוא נראהחשוד ביותר). שניים מן האחרים המתינו, לדבריהם, מ-10:00 לפנה”צ(השעה כבר הייתה 3:00). נציג המת”ק, יוסוף, הורה לחייליםלשחררם, אך הדבר נעשה זמן ניכר אחרי שעזב, ב-5:00, משום שהמפקדאלון, מעדיף כנראה שההחלטה תהיה בידו, על פי לוח הזמנים האישישלו. (אנחנו שימשנו בשלב זה כ”רצות” ומאזכרות.)ממש כשעזבנו את המקום ראינו עימות בין אלון לנוסעיה של מכונית,פועלים מבוגרים, תושבי ישראל, שבאו מכיוון כביש המתנחלים. לאחדמהם לא הייתה תעודת זהות, אך כן רישיון נהיגה ושני מסמכיםמזהים אחרים. אלון עיכב את הרכב ודרש את המפתחות. הנהג סירב,התפתח ויכוח, אלון שלף את המפתחות. בעצתנו, הם התקשרו למשטרה.