מחסום אייל

6:30 – מעט פועלים עוברים היום לעבודה מפאת החג. היום חל איד אל פיטר. אין לחץ ולא נשמעות תלונות.

בית איבא

7:00 – עקב החג (איד אל פיטר) מעט מאד אנשים עוברים במחסום. למעשה כמעט ואין עוברים. חיילת וכלב בודקים אוטובוס ריק, ביסודיות, לעיני הנהג המתייסר. הכלב מקפץ מעל הכסאות ומרחרח את תקרת האוטובוס. הנוכחות שלנו שם לא נוחה לחיילים ומיד מגיע קצין ומבקש מאיתנו לזוז מהמקום. ויכוח, קורא למשטרה ואנחנו נשארות לצפות.

הכלבנית מנגבת את הכסאות. נהג האוטובוס מתעקש לברר איתם את נחיצות הבדיקה.

אנחנו עוזבות את המחסום אחרי זמן קצר מחוסר פעילות במקום.

בדרך, בכביש 57 עוצרות אותנו משפחות שהגיעו למסוק באדמותיהם ומספרים שהחיילים לא מאפשרים להם למסוק מאחר ואין להם אישור.

ההאמר שנמצא בסמוך אומר שקבלו הוראה לא לאפשר למסוק באזור הקרוב להתנחלויות. והימים המאושרים למסיק מתחילים ב-15.10.

טלפונים למוקד הומניטרי, לנעמי, לאשרמן, לזכריה, למת"ק לא הצליחו למנוע את הגזירה. החייל, יפה הבלורית והטוהר, עמד מול המשפחה, על האדמה שלה, טען שזו האדמה שלו ושיקחו את הדברים שלהם ויסתלקו משם. המשפחה הועמסה על הטרקטור וחזרה לביתה. כך חוסלה חגיגת היום הראשון של המסיק.

לטענת בעל השדה הוא קבל אישור ל-3 ימי מסיק באזור המגודר, הקרוב להתנחלות שבי שומרון. ולשדה הרחוק יותר, בו שהו היום לא קבל אישור בכלל.

אדם אחר, ממשפחה אחרת אמר שבנייר שהיה תלוי במסגד היה התאריך של היום.

כשעה חיכינו כולנו לקבלת איזו תשובה  ראויה מהמת"ק או כל הגורמים האחרים ולבסוף הם החליטו לחזור הביתה. היו איתם ילדים ותינוקות שסבלנותם פקעה.

בהמשך, לאורך כל הדרך, הסתובבו האמרים ומכוניות צבאיות בכל מיני צורות והפגינו נוכחות