2.00 הגענו לפרעתא לגבעה הצופה אל חוות גלעד. קיווינו לפגוש שם את בעל החנות שהיכרנו בעבר, לשמוע ממנו מה ידוע להם בכפר על תפיסת 3 המתנחלים מחוות גלעד בידי המשטרה, בעניין שריפת המכוניות וההצקות בפרעתא. החנות הייתה סגורה, אבל כשעמדנו על הגבעה וצפינו, נכנס איתנו לשיחה וו. שהיה עסוק  בבניית בית חדש שם, בפאתי הכפר. הוא הזמין אותנו לשבת ולשתות קפה בחלקה שלו, ליד מחסן הבניה, והראה לנו בגאווה את גינת הירקות ששתל.

לא שמענו ממנו כל תלונה על המתנחלים, הוא אף אמר שבחודש האחרון שקט. ואז סיפר, שכחודש לפני האירועים של שריפת המכוניות, מישהו פרץ למחסן הבניה שלו, זה שלידו ישבנו. הפורץ ניסר את מנעול המחסן,  גנב את כל ציוד הבניה שהיו בו, בשווי של כ-3000 ש"ח, פתח את הברזים של בלוני הגז המאוחסנים שם וסגר את האשנבים במבנה. הוא משער, שמי שעשה זאת כנראה ציפה שהמחסן, שיש בו גם כבל חשמלי, יתפוצץ בשלב כלשהו, אולי כאשר ייכנסו אליו הבעלים עם סיגריה בוערת…

כשוו. התקרב בלילה למחסן, הוא הרגיש ריח עז של גז מסביבו, ואז גילה את הפריצה. לשאלתנו, חזר ואמר שהוא לא יודע מי עשה זאת.

2.50 הגענו לאימתין, כפי שקבענו עם ראש הכפר ורכזת המועדון, ללמד את הילדים אנגלית. במקום חיכו כבר כ-90 (!) בנות. היינו המומות. כבר כמה שבועות שראש הכפר ורכזת המועדון מבקשים מאיתנו לבוא ללמד את הילדים אנגלית. השבוע הצלחנו להתארגן לכך.

אדם הגיע ראשון, כבר בשבוע שעבר, ופתח בשיעור היכרות עם הבנות התיכוניסטיות לשמחת כולם. מכאן, הבקשה ללמד גם את הילדים הצעירים חזרה ביתר אסרטיביות.

כשרק הגענו, נבהלנו מגודל המשימה: איך נצליח לקיים לימוד רציני עם מספר כה גדול של ילדות? ואז התברר שהמארגנות חשבו על הכל. בהנחייתן של 2 הרכזות משני הכפרים ועוד מורה לקוראן ומורה מבית הספר, תוך כמה דקות הילדות התחלקו ל-4 קבוצות, בכל אחת 20-30 בנות.

הבוגרות, מכיתות י'-י"א התיישבו בכיתה אחת ללמוד עם אדם, בנות כיתה ט' וכיתה ח' בשני חדרי כיתה נוספים, עם ליליה ודבורקה והקטנות, ילדות כבנות 10 בחצר הפנימית עם שרה'לה ודפנה. המארגנות עצמן התיישבו כל אחת בכיתה, כנראה, כדי להבטיח את הסדר והיעילות של הלימוד.

השיעורים היו  תענוג. עם הרצון של הילדות ללמוד והחביבות שלהן הכל נעשה נעים ומרגש. מעט יותר קשה היה עם הילדות הקטנות, בגלל גילן ואולי גם מפני שהמארגנות לא ליוו שם את השיעור כפי שעשו בכיתות הבוגרות.

רמת הידע אצל רובן גבוהה יותר מכפי שצפינו, אבל עדיין נמוכה למדי. בסוף השיעור עם בנות כיתה ח', ניגשה אחת הבנות וביקשה שבשיעור הבא ננהל שיחה על המשפחות שלהן. כך ייעשה.

היה נעים לראות  באיזו רצינות המארגנות מתייחסות כאן  ללימוד הלא פורמאלי שלנו, וכנראה ללימודים בכלל.

בסיום השיעורים לא יכולנו הפעם להיענות להזמנת הרכזות לשתות איתן קפה, אבל נפרדנו בהבטחה להמשיך בשבוע הבא. הזמן טס. ב-4.30 יצאנו בדרך חזרה.