לסיכום: הדיכאון הרגיל.
יוצאות לאל-חאדר לשאול על הטרדות הצבא.
במת”ק – חלון המשטרה יהיה סגור ביום א’.
מחסום 300: הכניסה לבעלי אישורים זורמת בקצב סביר. מכוניות אחדות ממתינות לבדיקה. אין מעוכבים. המג”בניקים דורשים שנעמוד מרחוק, משום שאין לנו קר”מים.
בית ג’אלה: התנועה זורמת. מפקד המחסום רותם שמח לפטפט איתנו. מספר כי המחסום פתוח כיום מ- 6 בבוקר עד חצות. מספר גם כי עקב ההקלות הוסרה חסימה בחלק העליון של בית ג’אלה והוחלפה בבטודנות. אלא שהפלשתינאים הזיזו את הבטונדות, והצבא מתכנן היום להחזירן למקומן. לא הצלחנו אח”כ לאתר את המקום. לשאלה בדבר אי מתן אישור למוניות שאינן מבית לחם לעבור את המחסום, חזר על ההסבר כי זוהי הוראה מהמת”ק, שאינם מחלקים אישורים לנהגים כדי לשמור על פרנסת נהגי בית לחם.

אל –חאדר: הבלגן הרגיל. אנחנו מנסות לאתר את ג’ומעה, הנהג ממנו הוחרמו אתמול המפתחות. הוא בנסיעה, אך נהגים אחרים מדווחים כי המפתחות טרם הוחזרו. אם הבנתי נכון, יתכן שלנהג נוסף בשם חליל היתה בעיה דומה. השארנו את מספרה של רותי ר., להמשך טיפולה. מאוחר יותר הבוקר, רותי קיבלה ממנו טלפון שהמפתחות הוחזרו היום, כפי הנראה הודות לטיפולו היעיל של אבי מהמת”ק. ככלל, הנהגים אומרים שבחודשים האחרונים שקט יחסית באזור התחנה. לא ראינו ג’יפים בתוך אל-חאדר. נהג אחר מנסה לברר איתנו לגבי קבלת אישור עבודה בארץ. שמע על ארגון שלום שמוציא אישורים כאלו (?!). מספר על מכר, בן 50 אב ל- 11, שאישורו לא חודש. הקבלן הישראלי הודיע לו שאם ישליש לידיו אלפיים ₪, יפנה למת”ק לקבלת אישור עבורו. [נהג אחר מספר לנו שלמרות שיש לו תעודת זהות כחולה, הוא משלם ארנונה עבור בית אביו בבית ג’אלה, וכך מצליח להכנס לשטחים הודות לטופס הארנונה.]

מחסום עציון לא מאויש.

מת”ק עציון: כעשרה ממתינים שממהרים לברר אם אנחנו יכולים לפתור את בעיותיהם, או שלפחות נסביר להם מה הם צריכים לעשות עכשיו. הם נתלים ברצוננו הכן לעזור, ומתקשים לקבל את אזלת ידינו. העמימות של המנגנון מעמיקה את דאגתם לבאות. אחדים מבקשים שנסביר להם מה פירוש הקשקוש הקטן בעברית (“מסורב שב”כ/ משטרה”) שסותם את הגולל על תקוותם לעבוד בישראל. חלקם לא מבינים באיזה תיק מדובר ובכלל למי פונים כדי לסגור תיק. [אני חושבת שבפגישה הבאה עם אנשי המת”ק צריך להעלות הנושא של חותמת בערבית]. שמענו פרטים לגבי המקרים הבאים: – אדם שהיה בעל אישור עבודה במעלה אדומים עד סוף 2004, נתפס בירושלים ללא אישור. נפתח לו תיק במשטרה וכתוצאה לא חודש אישור העבודה שלו. הוא שילם 200 ₪ לעו”ד שיטפל בתביעתו. אך דבר לו השתנה, והעו”ד דורש עוד שכר, שאין לו כעת לשלם. התייעצנו עם חיה א., שאמרה שכדי לקחת את הטיפול בו, יש לקבל אישור מהעו”ד שמטפל בתיק. – מסורב משטרה נוסף, מבקש הסבר לטופס ארוך בו נכתב כי נעצר ללא אישור ב- 2003, אך התיק נסגר מחוסר עניין לציבור. הוא יוצא לבסוף מהאשנב זורח מאושר ומנופף במגנטי למול פניהם המכורכמות של המסורבים הממתינים. – גבר מיואש מספר כי הוא מסורב שב”כ עקב שבתו בכלא הישראלי פעמיים לתקופות קצרות ב- 94′ וב- 97′. הוא מספר שוב ושוב ששנים מארבעת ילדיו חולים מאד, והם חיים בתת-תנאים. כל בקשותיו נדחות והוא לא יודע מה לעשות. מסרנו את הטלפון של פיראס, והוא ביקש שנתקשר במקומו כיון שאינו יכול להרשות לעצמו אפילו את הטלפון. (בשיחה מאוחרת יותר לפיראס הוא מבטיח לעשות מה שביכולתו. לשאלותי סיפר כי האגודה מגישה בקשות כלליות לצבא ולשב”כ. בערך מחצית מהתביעות מצליחות. כל מקרה לגופו, אבל טיפול לוקח בין שבוע לארבעה חודשים). – מדריך תיירים ותיק מבית לחם. מבקש אישור ללוות קבוצות צליינים שמגיעות לבית לחם גם לאתרים בתוך הקו הירוק, כפי שנהג לעשות טרם פרוץ המצב. בקשותיו נדחות שוב ושוב ללא הסבר מזה כשנתים. לדבריו, ההחלטה הזו גורפת עבור כל מדריכי התיירים הפלשתינים.