15:10 מת”ק עציון. תנועה דלילה של אנשים וכלי רכב. שני גברים ממתינים בסככה לאחר שזומנו לשב”כ ומסרו תעודות זהות בחלון. אחד ממתין מ-09:00 לקפטן נ. שני ממתין מ-12:00 לקפטן ל. הבחור לקפטן נ. קיבל את הזימון כשחזר מניתוח בירדן. גם היום הוא חולה. אל השני הגיעו חיילים הביתה ומסרו לו זימון, והבוקר, כשעבר במחסום, הזכירו לו להתייצב. ניגשנו לחייל בש”ג, ושאלנו את החייל שמשקיף מלמעלה. שניהם טוענים שזה עניין של השב”כ, והם לא יכולים לפנות אליהם.
15:20 הבחור שמחכה מ-09:00 נקרא להיכנס. ניגש אלינו בחור שפגשנו כאן גם בשבוע שעבר. הגיש בקשה לאיחוד משפחות, רעייתו וילדיו גרים באזור צפת. על פי המסמך שבידיו, אושרה לו שהות של 12 חודשים בישראל. על החתום, עדינה אגמון, מנהלת הלשכה האזורית למנהל אוכלוסין, צפת. יש אישור, אבל כדי לממש אותו המת”ק צריך להנפיק אותו. המסמך נחתם כבר בינואר השנה, אבל הנתונים לא הועברו למחשב במת”ק. בשבוע שעבר אמר אזהר שמשרד הפנים בצפת צריך להעביר את הנתונים למת”ק בית-אל ומשם הם יועברו למת”ק עציון. שבוע אחרי, דבר לא השתנה. התקשרנו למשרד הפנים, מרכז מידע. שלוש שיחות, שלושה מוקדנים שונים, מאבדים את הסבלנות כששומעים שמדובר בתושב שטחים. טוענים ש”אין דבר כזה יותר, איחוד משפחות”, וגם “אי אפשר להתקשר לסניף בצפת” (למחרת, יום ה’, התקשרנו לסניף בצפת. האיש שממונה על הנושא חולה היום. העברנו טלפונים לעורך הדין של המבקש ונמשיך לעקוב). 16:40 קפטן ל. טרם קרא לגבר שזומן אליו. ניסינו שוב בש”ג. “את חושבת שהם משחקים?” שואל החייל. לא, אנחנו חושבות שלא אכפת להם שיש פה איש שמחכה שעות. “אפשר לחשוב שלערבים אכפת מאיתנו”, עונה החייל.
16:45 הבחור שזומן לקפטן נ. יוצא. נאמר לו לבוא שוב מחר. גבר ואישה ישראלית מירושלים מגיעים לסככה. לא עוברים בקרוסלה, אלא נשלחים מסביב. צריכים אישורים. “זו בקשה מיוחדת”, היא אומרת, “אבא שלי שלח אותי לעזור לו”. עם לכתם היא אומרת שקיבלו מה שרצו. “היום למדתי דברים חדשים על מדינת ישראל”, היא מוסיפה. 17:05 המת”ק מתרוקן, החיילים בחלונות מתחילים להתקפל. נותרו רק הגבר הממתין ובחור שבא לסדר אישורים לסטודנטים שאמורים לצאת מחר לטיול לירושלים. שאלנו את החייל למעלה מה קורה. 17:10 הממתין נקרא לרחבה. הדבר היחיד שהשתנה במצבו הוא שעכשיו הוא לא יכול לשבת או לשתות מדי פעם מהקולר שבסככה. 17:30 החיילים בחלונות מורידים את הווילונות. המת”ק סגור. שני הגברים חזרו להמתין בסככה המחשיכה. אין תאורה פה. טלפון לאיאד. תפוס. טלפון לאזהר. עונה. אומר שעוד 10 דקות תוחזר תעודת הזהות, ולגבי האישורים לסטודנטים – זה בטיפול, ויש בעיה. שיחזור עוד שעתיים-שלוש או שיתקשר קודם. גם הוא עדיין ממתין לתעודת הזהות שגם הוא נתן בחלון. 17:50 מוחזרת התעודה למארגן הטיול, והוא יוצא לדרכו. 18:15 הסככה כבר חשוכה לגמרי. עוד טלפון לאזהר. הפעם הוא מתקשר לשב”כ ובפיו בשורה: הם אמרו הם רוצים להיפגש איתו עוד היום. 18:30 הקריאה הגיעה. הגבר עובר דרך הש”ג. שני גברים באזרחי ממתינים לו. 18:40 מחסום עציון מאויש, לא נראים מעוכבים.
18:44 באל-חאדר לא נראים חיילים או שוטרים. 18:50 במחסום המנהרות חרצו בכביש חריצים חדשים, שמאיטים את הנסיעה לקראת הסלקטור. התנועה זורמת, לא נראים מעוכבים. בהמשך הדרך, לפני הפנייה ימינה לכיוון מחסום 300, עומדים חיילים, מג”ב ושוטרים כחולים משני צדי הכביש. התנועה איטית. אוטובוס של חברה פלסטינית מעוכב, גם כלי רכב פרטיים. שאלנו מה קורה. חייל עונה: “שום דבר, עבודה”. בצד השני, חייל מג”ב בתשובה לאותה שאלה: “תלכי, את מפריעה לי בעבודה”. בודק נוסעי מכונית, כולם עם תעודות כחולות, תושבי ירושלים. הגיעו היום מבאר שבע. לאחד מהם יש עוד כוח לחייך: “את יודעת כמה מחסומים עברתי? כמה פעמים רשמו את הפרטים שלי?”