מת”ק עציון – כשהגענו (בערך ב – 15:15) היו בחדר ההמתנה שלושה אנשים שחיכו לרישיונות. הם אמרו שהרישיונות שלהם מוכנים והם לא מבינים למה הם מחכים. שאלנו את החייל על הגג, הוא בירר ואמר שהם מחכים לאזהר שיחתום להם על הרישיונות. מיד לאחר מכן הם קיבלו את הרישיונות. חיכה שם גם אבא עם ילד עם תסמונת דאון שעבר ניתוח עניים וצריך היה לבוא למעקב במוקסאד. האב התאונן שבכל פעם שהוא צריך להביא את בנו לירושלים למעקב הוא מחכה יום שלם על מנת לעבור. האיש הראה לנו כרטיס המזהה את הסבא שלו כמישהו שבשנות ה- 30 הציל 7 או 8 יהודים מהטבח בחברון. זהו עוד אחד שמתקשה להבין מדוע אנחנו לא יכולים לחיות יחד בשלום ובשלווה. לקחנו את הפרטים שלו והבטחנו לברר כיצד ניתן לעזור לו.

מחסום עציון- לא היה מאויש.

אל-ח’דר – היה תזזיתי כרגיל. לא היו שוטרי משמר הגבול ולא חיילים.

בית-ג’אלא – הייתה קבוצת חדשה של חיילים שלא ידעו מי אנחנו (אני מעט נעלבתי). הם לא מנעו מאף אחד לעבור לבית-ג’אללה אבל החזירו כמה מכוניות שניסו לעבור מבית-ג’אללה. פגשנו שם אישה שסיפרה לנו כי בעלה נעלם לפני 13 שנים (היא חושבת שהוא נרצח על ידי החמאס) והיא נותרה ללא כל תמיכה. זה היה סיפור מוזר ומבולבל אבל בכל זאת לקחנו את מספר הטלפון שלה והבטחנו לנסות להשיג לה עזרה. כל מי שיש לה בגדים, רהיטים, מזרונים, מצעים וכדומה מתבקש ליצור עימי קשר ואני אעביר אליה את הדברים.