משמרת מקיפה אחרי היעדרות ארוכה. מחסומים חדשים צצו בעיסאוויה ובשייח‘ ג‘ראח. בעיסאוויה עוצרים אוטובוסים וכלי רכב, בודקים את תעודות הנוסעים, לעתים במחשב טאבלט, ומורידים אנשים לבדיקות מקיפות יותר. לעתים קונסים. יש גם מחסומי פתע (אל עזרייה ושייח‘ ג‘ראח) שבהם עוצרים כלי רכב מסוימים (לא רנדומלית אלא לפי התרשמות צוות מג“ב במקום, כך זה נראה) – בודקים תעודות דרך טאבלט, שואלים שאלות – עושים חיים קשים לפלסטינים תושבי ירושלים.

7:30 מזמוריה/קונטיינר/אל עזרייה:

במזמורייה (המחסום מוביל מתקוע ומערב גוש עציון לירושלים) עוברות רק מכוניות של בעלי תעודות כחולות והתנועה זורמת בלי עיכובים. הקפצנו את המג”בניק בשאלה אם משהו השתנה בנוהלים – אחרי שיחה בהולה עם המפקד שלו בטלפון, התברר שזה סוד ביטחוני… הדרך משם למחסום הקונטיינר ארוכה ומפותלת על מסלול אחד (הכביש היחיד לפלסטינים מבית לחם ודרום הגדה לירושלים ולצפון הגדה), ויש אליו עלייה מטורפת, נוף עוצר נשימה, עשן אגזוזים. יש גם פקק בעלייה, אף כי כשאנו מגיעים, מתברר שהחיילים עומדים רק בצד של היציאה לגדה, לא בצד של הכניסה לישראל. טוב, לא ממש ישראל – לעזרייה ודרכה למעלה אדומים וכביש 1 לים המלח. בהמשך מתברר שהבדיקות נעשות ביציאה מעזרייה בכיכר שממנה יש כניסה למעלה אדומים. זהו מחסום לא קבוע, אולי לשעות הבוקר – בילינו בתור אליו כ-40 דקות, אך כשהגענו אליו החיילים נעלמו והשתחררנו.

מחסום מחנה פליטים שועפאט:

בשעה הזאת כבר אין הסעות תלמידים לבתי ספר בירושלים, אומרים לנו שחזרו לשגרה, והאוטובוסים עם התלמידים יוצאים כרגיל ללא בדיקה. לעומת זאת כל הנוסעים באוטובוסים אחרים יורדים מהאוטובוס ונבדקים. יש מתח באוויר, והמג”ב/משטרה חשדניים מאוד. צפצופי הברכיים הבָּיוִִניות שלי גורמים להתקהלות של מג”ב, יס”מ, משטרה ביציאה הרגלית. גם בשדות תעופה לא זכיתי לכך. עוברי אורח מספרים לנו שגם בימי המלחמה יצאו העובדים בעלי התעודות הכחולות לעבודה, אך לא בעלי היתרים עם תעודות ירוקות. במשך המבצע היו הרבה התפרעויות והתנגשויות ליד המחסום, אבל ללא הרוגים ופצועים קשה.

מחסום עיסאוויה:

במחסום ביציאה לגבעה הצרפתית עומדים חיילת יפה ושני מג”בניקים. כל 2 דקות בערך עוצרים אוטובוס ונכנסים לבדוק את כל הנוסעים, או כלי רכב. שאלנו מה הם עושים כאן, והמפקד אמר שהם שומרים על הסדר הציבורי. החיילת היפה לא נראתה משוכנעת, אבל שתקה. בכלל, יש ריבוי של חיילות מג”ב במחסומי ירושלים, רובן נראות מדוכאות… כשעוצרים מכונית, מגיח שוטר כחול ובודק תוקף רישיון וטסט. אם משהו לא בסדר, יש דו”ח. היינו עדות לעובד במוסד סיעודי, שהורד מהאוטובוס למרות שאישור העבודה בידו היה תקין ובתוקף. בטאבלט זה לא היה כך. האוטובוס לא חיכה ונסע. האיש התרגז ואמר לאחד מהחיילים שהוא יודע שהוא מכיר אותו, רואה אותו כל יום. התחילו צעקות בסוף נרגעו והאיש טיפס ברגל לדרכו.

מהעיתון נודע לנו שבלחץ ראש העיר ליאון, אושרה תוכנית מתאר חדשה לשכונת עיסאוויה, שתאפשר להסדיר את חוקיות רוב המבנים שנבנו ללא היתר בשכונה. אבל גבולותיה הוגבלו בפארק לאומי “מורדות הר הצופים” שהוכרז לפני כמה שנים.

שייח‘ ג‘ראח:

ספרנו 5 מחסומים התוחמים את השכונה הקטנה שייח’ ג’ראח המזרחית ולא מאפשרים לזרים להיכנס אליה. נאמר לנו מראש שעוברים בהם רק תושבי המקום ויהודים דתיים שמבקרים לקבר שמעון הצדיק. לנו כארגון זכויות אדם ולכתב יפני שהגיע אחרינו כן נתנו להיכנס; צעיר חרדי הסתובב על אופניים חשמליים בכבישי השכונה – נראה פשוט סקרן. התושבים לא נראים בשעה זו מחוץ לבתים. חלקם בנויים במתכונת המסורתית של גינה ומבנה אבן ושער ברזל עם חרך הצצה לגן העדן המאוים. חוץ משלטים המוחים על הגירוש, וגרפיטי מכל המינים, ראינו ספריית חצר קטנה של ספרים בערבית, וחלון בית שממוגן בנעליים, כנראה נגד זריקת כל מיני חפצים פנימה. בית מתנחלים שעליו דגלים ושאר סמלי לאום נראה נטע זר ומכוער.

בכביש הראשי המוביל למרכז שיח’ ג’ראח יש ניידת מג”ב/יס”מ, וחייליה עוצרים כל מי שרוצים ובודקים. צילמתי וידאו של שני צעירים על טוסטוסים שנעצרו – אחד שליח פיצה בגיל ההתבגרות, השני סטודנט. כששאלתי את הסטודנט אם השתתף באיזו הפגנה או התקהלות לאחרונה הוא ענה לי בציניות: “בטח, כל היום אני בהתפרעויות”, והוסיף:”אין מה לעשות, עוד כמה שנים כולם יהיו יהודים כאן…”. עצרו גם אוטובוס, עוברי אורח ומכוניות. מניחה שברחבי ירושלים יש עכשיו עוד פינות “נחמדות” כאלה לבדיקת הפלסטינים לשם השלטת “חוק וסדר”.

הביטו בסיפור של שייח‘ ג’ראח המוצג בצורה גרפית. “שלום עכשיו”