ארתאח-ג’בארה-א-ראס-ענבתא, יום א’, 30.7.06, בוקר משקיפות: צביה ש’, רחלי מ’, רחל א’ (מדווחת)ארתאח6:30 – הרבה מאד פועלים משני צידי המעבר. מצד אחד מחכים למעסיקים ומצד שני מחכים לכניסה למתקן. אין אפשרות לבדוק כמה תחנות פועלות. לדברי הפועלים פועלות שתי תחנות בלבד. אותו סיפור חוזר על עצמו. מספר פועלים פונים אלינו לעזרה בענין תעודות שנלקחו, או לא ניתנו לקרוביהם. כספים שמשולמים לעורכי דין לצורך הסדרת אישורים. רשמנו ונטפל. ג’בארההככר ריקה מחיילים. כל הכניסות/יציאות עברו למקומות אחרים. מחמד השב”ח חזר להתגורר בבודקה ומחכה לפתרון בעייתו. א-ראס7:00 – כניסה לג’בארה לפי אשורים. יציאה דרומה לכיוון קלקיליה מוגבלת. גילאי 16-30 אינם רשאים לעבור. וגם מי שגילו 35 אבל נראה צעיר לא יעבור. כעשרים צעירים מתוסכלים עומדים ומנסים לעבור אך מסורבים. ברור שהם יחפשו דרך אחרת להגיע למחוז חפצם. בשיחה איתם הם מספרים על הקושי הרב באי היכולת להגיע למקום עבודתם. חלקם עובדים ברמללה, חלקם בקלקיליה. כל אחד בתורו מנסה את מזלו. מרים חולצה, מסתובב לפי תנועות ידיו המינימליסטיות של החייל שעומד ומסמן ממרחק של כעשרים מטר. המעבר מדרום לצפון פתוח לכל הבאים. שב”ח אחד עמד לבדיקת תעודות לאחר שחזר מעבודה בישראל לביתו בטול כרם. ענבתא8:00 – חוקי היום: תושבי ג’נין אינם רשאים לעבור את המחסום. שאר האוכלוסיה (טול כרם והכפרים): גילאי 16-30 אינם רשאים לעבור. לכיוון טול כרם מעבר פתוח, מלבד תושבי ישראל, גם לא איחוד משפחות. אוטובוס שמגיע מג’נין מסתובב כלעומת שבא. בעוד אנו עומדות שם מגיעה הודעה על הקפאה. מאותו רגע אף אחד לא עובר. החיילים ידידותיים בחלקם ומתעניינים. בכניסה אנו פוגשות את נהגי המוניות ומקבלות מעבד סקירה פוליטית ונוקבת על “המצב” שלא הייתה מביישת אף ערוץ תקשורת. אבל מי באמת רוצה לשמוע משהו שלא מסתדר בשורה עם המצעד הלאומי? בדרך לבית איבא כביש 57 המון אנשים עומדים לצד הכביש, ועוד אחרים שיורדים דרך ההרים ולא הבנו לאיזה כיוון הם ואיך אין מוניות באזור שאוספות אותם. במהרה נפתרה החידה.