ארתאח-ג’בארה- א-ראס-ענבתא, יום ב’, 10.4.06, בוקרמשקיפה: רוני ש’ (מדווחת).אורחת: שירי ו’ ארתאח6:35 – סגר. כל המתקן הגדול סגור ומסוגר, ללא נפש חיה, אך הפנסים דולקים במלוא עוצמתם. קול לא ברור של חייל נשמע ברם קול, משום מקום אל אף אחד…ג’בארה7:00 – השער בכניסה לכפר סגור. החיילים מדווחים שעל החקלאים להיכנס רק דרך שער הילדים (מס. 22). אנו נכנסות דרך שער הכפר ללא בעייה, ועולות אל שער הילדים. אין לימודים בביה”ס כי היום חג.אנו פוגשות חקלאי המוכר לנו מהכפר פאלמה, שיש לו אישור לעבור בשער 25 הקרוב לכפרו, אך כיון שיש לו חממות בג’בארה, הרשומות על שמו, הוא מנסה לעבור דרך שער הילדים – שער 22. לפעמים הוא מצליח, אך היום – לא. לעומת זאת, פלסטינאית שגם לה אישור מעבר דרך שער 25 – אכן הורשתה לעבור פה (22).הכל תלוי ב”טוב ליבו” של החייל במשמרת.לדברי החיילים, המעבר מותר היום (10.4.06) למי שגר בג’בארה, ולביקורי משפחות: מישראל לג’בארה ולטול כרם. פועלים מתלוננים שכאשר חוזרים מהעבודה ורוצים לעבור בשער זה (22) – נשלחים אל השער שדרכו עברו בבוקר למרות שעכשיו הוא סגור.מחסום א-ראס7:50 – אנו עוברות בכניסה לטול כרם ללא בעייה. במחסום תור של 3 מכוניות ומשאית. נהג המשאית מצווה לחזור לטול כרם, כי במחשב רשום שהוא גר באטיל. הוא מציג אישור ממשרד הפנים הפלסטיני, בערבית, שהעתיק את מקום מגוריו לבקעת הירדן, אך הדבר עדיין לא מופיע במחשב הצבאי. הוא טוען שאין לו לאן לחזור בטול כרם, אך החיילים – ידם קצרה…בשיחה שלי עם מת”ק אפרים הוצע לו לחזור לטול כרם ושם ינסו לברר אם אמנם החליף את כתובתו.בחוסר ברירה הסתובב וחזר לטול כרם. הטיפול בזה גורם להצטברות תור של מכוניות. שני חיילים בודקים לסירוגין הולכי רגל ומכוניות. המעבר מטול כרם לקלקיליה והלאה אסור לגילאי 16 – 30. למכוניות – המעבר חופשי מטול כרם לקלקיליה. לתושבי נפת ג’נין אין מעבר לשכם (בידול). החלפת סחורות במחסום זה אסורה. רוכל שרוצה להעביר את סחורתו אל הכפרים – אינו מורשה לעבור.ענבתא9:00 – 13 רכבים מחכים למעבר לענבתא. משאית ענקית ועליה בולדוזר “תקוע” במחסום ועוצר את כל התנועה. נהגי המוניות ממורמרים מאד. מפקד המחסום מבקש שנדבר רק איתו. הוא מנסה להרגיע את הרוחות ומעביר את כל הולכי הרגל. יש בידול מג’נין ונפתה, אך במחסום מחכים 6 אוטובוסים של תלמידים מג’נין, שנוסעים לרמאללה לחוג את יום הולדתו של הנביא מוחמד. הם מחכים כבר 40 דקות לאישור. המפקד מתקשר בשנית לבדוק מה אפשר לעשות. 9:30 – המשאית עם הבולדוזר עדיין לא עברה, והתור מתארך. אין עדיין תשובה בקשר לאוטובוסים של הילדים. אחרי שיחה שלנו עם המח”ט הגיע אישור למעבר הילדים, אבל הדרך עדין חסומה. אמבולנס לאחר שחיכה חצי שעה פונה אל מפקד המחסום ואומר שיש לו מקרה חרום. המפקד מעביר אותו בצד המשאית, ו… המחסום נפתח! 9:40 – המפקד מעביר בתחילה מספר מיכליות גדולות, כדי לפנות את הכביש, ואחר כך, לאחר בדיקהיסודית של אוטובוסי הילדים שולח אותם לדרכם. ציידתי את מנהל האוניברסיטה, שליווה את התלמידים, במספר הטלפון שלי, במקרה שייתקל בדרך בבעיות, אך לא שמעתי ממנו יותר. תוך כדי המתנה הוא סיפר לי על האוניברסיטה וביה”ס שהוא מנהל בג’נין. שירי צלמה את התלמידים ואת הבולדוזר שחסם את הדרך. 10.00 המשכנו לבית איבא.