ארתאח-ג’בארה-א-ראס-ענבתא, יום ב’, 17.4.06, בוקרמשקיפות: רוחמה ש’, לאה א’, רחל א’ (מדווחת)אורח: פטר (תייר מגרמניה)ארתאח6:40 – שומם. סגר.ג’בארה6:50 – המחסום שקט וריק. נסענו לשער הילדים דרך הכפר. השער היה פתוח לדברי הפועלים מהשעה 6:30, למרות שהם חכו לטענתם משעה 5 בבוקר. כולם עברו לאחר בדיקה לכיוון ג’בארה. עברנו דרך השער לכיוון מחסום א-ראס.א-ראס7:15 – לדברי החיילים ההגבלה היא אין מעבר לגילאי 15-30 מנפת טול כרם דרומה. כל השאר עוברים בשני הכיוונים ברגל וברכב. לא היתה תנועה ערה במקום. חזרנו דרך הכפר למחסום הככר ושם לא היתה תנועה כלל.ענבתא7:45– גם כאן, גילאי 15-30 אינם מורשים לצאת מכיוון טול כרם החוצה. סטודנטים רשאים. השאר עוברים. גם רכבים נעים משני הצדדים. תלונה של נהג מונית על קנס שקבל מהמשטרה הכחולה על כך שנוסעת במושב האחורי לא היתה חגורה. מדובר במכונית משנות ה-80 ללא חגורת בטיחות. אין לחץ במחסום. באופן חריג נסענו הפעם לכפר ג’ית, בהזמנה של זכרייה (פעיל זכויות אדם פלסטיני) שגר במקום והזמין אותנו לראות תערוכה שהקים בבית הספר המקומי. עברנו במחסום ג’ית (קדומים) שגם בו לא היתה תנועה ערה. רק מכיוון דרום עמדו חיילים ובדקו מכוניות שנוסעות מערבה וצפונה. בכפר עצמו בקרנו בבית הספר (יסודי ותיכון) שבו מתקיימת התערוכה של צילומים (סוכנות רוייטרס) שמתעדים את הכיבוש ומראותיו (הריסת בתים ושכונות, מחסומים, חומות, עזובה וכאב) ולאחר מכן בבית ספר נוסף לבנות שנמצא בבנין מחובר למסגד והתנאים בו קשים ביותר. צפיפות רבה ומעט אמצעים. המטרה של זכרייה היתה להראות את הקשיים היומיומיים של הקיום ואולי להגיע דרכנו (בעזרת התייר הגרמני) לגורמים שיוכלו לעזור. אנחנו חווינו זוית נוספת של הכיבוש. מכל מקום בכפר העין לא יכולה שלא לראות גבעה עם “קדומים” ועוד גבעה עם “קדומים” וזה סוגר עליך אם תרצה או לא. במקום גבוה שמשקיף למרחקים רואים את שכם והידיעה שאת המרחק הקצר הזה רק ברי מזל יכולים לעשות, ואם יצליחו זה יקח להם טלטולים של שעות במחסומים. התיאור הזה סוטה מענין המחסום אבל מרחיב את נקודת המבט.