ארתאח-ג’בארה-ענבתא-בדרכים, יום ב’, 9.1.06, בוקרמשקיפות: לאה א’, רוחמה ש’, רחל א’ (מדווחת)ארתאח6:50 – מעט מאד פועלים יוצאים (אפשר לספור על יד אחת). למרות שאין סגר. יש הכנות לחג הקורבן ואולי אין ידיעה ואין אמון ואין אישורים מתאימים. הכל יכול להיות.ג’בארה7:00 – מעט מאד אנשים. לדברי החיילים תושבי ג’בארה בלבד יכולים לעבור לג’בארה. שיירה ארוכה מכיוון טול-כרם, בדיקה איטית וקפדנית. מתנחל מנסה לשסות בנו את החיילים ומתאר את מעשינו כ”אלה תובעות חיילים לדין וגורמות לעונשים של 30,000 ₪ לחיילים”, לא זוכה להרבה תשומת לב מהחיילים ומאיתנו. לא מוצא את מקומו והולך לחפש עץ אחר.ענבתא7:30 – המחסום ריק לגמרי מתנועת כלי רכב. החיילים מסבירים שיש איסור גורף ברמת האלוף על תנועת כלי רכב משני הכיוונים. אפשרות היחידה לתנועה היא רגלית, לטול-כרם. אין אפשרות יציאה מטול-כרם, ג’נין והכפרים בסביבה. סגר.כביש ענבתא-שבי שומרון7:30-8:00 – אנחנו בדרך מענבתא לבית-איבא. באמצע הדרך בשטח בין שדות רואות מספר אוטובוסים ונהגיהם מתגודדים בצד הדרך. עוצרות. נהגי האוטובוסים מתארים לנו את המצב נכון להיום ובחלקו גם אתמול. וכן מראים לנו בשטח. מוניות נגררות על ידי טרקטורים בדרכי עפר משובשות עם תלוליות צהליות שחוסמות את הדרך מנסים לפלס דרך כדי להגיע למרות האיסור. אנשים שהולכים ברגל בין הכפרים ומגיעים לכביש ע”מ לתפוס מונית או אוטובוס שימשיכו לחפש דרכים חלופיות שבהן יש סיכוי שאולי לא יתפשו על ידי החיילים ולא יצטרכו לעבור במחסום, שלא יתן להם לעבור. הם עומדים ומתארים לנו את החוויה הזאת עם חיוך, ציניות, כעס שמתערבבים זה בזה, מראים לנו שוב את הטרקטור שגורר מונית, ששניהם, רוב הסיכויים יגיעו חבולים והרוסים מהדרך ויצטרכו מוסך שלא יוכלו להגיע אליו. הכל נעשה ערב החג. בנוסף, מספרים על משטרה ישראלית שעוברת במקום שנותנת דוחות בסכומים שבין 250 ל-750 ₪ על חניה במקום לא נכון או דומה.9:00 – בדרך חזרה מבית איבא, אנחנו פוגשות כ-4 מוניות צהובות גדולות עם הרבה נוסעים שעומדים על הכביש, לא יודעים לאיזה כיוון לנסוע. מטרתם להגיע לג’נין, חוזרים הביתה לחג. במוניות גברים, נשים וילדים. הם אובדי עצות. מטלפנות למח”ט חליבה. הוא עונה מיד ואומר שיטפל בזה. אנחנו מציעות להם לנסוע אחרינו לענבתא שם ננסה לראות אם יתאפשר. כך יוצאת השיירה לענבתא. שם, אותם חיילים, ממלאי פקודה, לא יכולים לעשות כלום ללא הוראה מגבוה. טלפון לחליבה, הפעם לא נענה. טלפון לעדי דגן לא נענה. חנה ברג בטלפון אומרת אין מה לעשות. אנחנו מתמקחות עוד עם חיילי המחסום ללא תוצאות. מתנצלות בפני השיירה על קוצר ידינו. מיואשות.ממשיכות לכיוון ג’בארה: בדרך טלפון לגדעון לוי: “יש לי חצי דקה בשבילך”. בחצי דקה הסברתי לו שמישהו חייב לבוא לראות ולתאר את המצב הבלתי נסבל הזה. אמר תודה רבה לך, שלום. טלפון לשי חזקני נענה באמירה: מה חדש בזה? אמרנו: “אולי ערב החג זה חדש, אולי העובדה שאף אחד לא יודע ולא מדבר על זה זה חדש. לא?”. מה כל כך חדש בחדרי המח של שרון, שכל המדינה נכנסת לתוכם מהבוקר עד הערב. מגיעות לתל-אביב, טלפון מחליבה (ברח’ הרכבת בת”א) שמבשר לי על הפתיחת המעבר בענתבא לכיוון טול כרם, בלבד. לא ליציאה מטול כרם. טלפון ממנו שעה מאוחר יותר מודיע לי שהמעבר נפתח. יש עם מי לדבר לרגע.